סיכום השנה שלי - השירים שהכי אהבתי ב-2013

האמת, אחרי שהחלטתי לכתוב את הפוסט המסכם את השנה הזו מבחינתי נורא התבאסתי, כי בהסתכלות על השירים הכי מושמעים באייפוד שלי ראיתי שירים נהדרים אבל רבים מהם יצאו בסוף 2012, שמסתבר היתה תקופה מאוד פוריה למוזיקה שממש אהבתי. נו שוין. 

אז החלטתי לארגן מחדש את השורות ולחלוק איתכם בשמחה רבה ועם כל המכשולים, את המוזיקה שהכי אהבתי שיצאה ב-2013. מן הסתם, עקב הגרגרנות המוזיקלית בה אני לוקה, הרשימה המינימלית ביותר שהצלחתי להרכיב היתה של 10 שירים, אין מצב ל-Top 5 בסיכום שנה! על חלק מהשירים כבר כתבתי כאן, אבל אני שמחה שיש פה שירים שעוד לא הופיעו בפוסטים קודמים, פשוט לא מצאתי את ההזדמנות הנכונה לכתוב עליהם...כנראה שטוב שיש סיכום שנה.

1. Tom Odell - Can't Pretend

סינגל הבכורה של טום אודל אמנם שוחרר בתחילת 2013 אבל הפך להיות פופולארי ברדיו בארץ רק בתקופת הקיץ, כמה חודשים מאוחר יותר. נו, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. השיר הזה נוטף תשוקה, ואני כל כך אוהבת את הרגשת הדחיפות (urgency, ככה מתרגמים את זה?) ואני אוהבת את העובדה שהשיר מתחיל איטי ושקט ומתפתח לקרשנדו אדיר שמובל על ידי הקול הנהדר של אודל. 

2. John Newman - Love Me Again

פצצת נו-סול ממכרת ורקידה. בהחלט אחד השירים ששימח אותי במיוחד לשמוע ברדיו במהלך השנה. מה שאני מאוד אוהבת בניומן הוא ההתמסרות המלאה שלו לסגנון המתאים למוזיקה שהוא עושה והעובדה שיש לו כל כך הרבה גרוב יחסית לבחור בריטי מפעימה אותי כל פעם מחדש. כיף טהור. 

3. Ellie Goulding - Burn

את אהבתי לאלי גולדינג הבעתי כבר בפוסטים קודמים, אבל לא יצא לי לכתוב על השיר הזה, שיצא מתוך האלבום האלקטרוני שהיא שחררה השנה, במקביל לאלבום יותר שקט.  השיר הזה קסום בעיני כי הוא מצד אחד מאוד מתכתי ואלקטרוני אבל יש לו נשמה ויש בו כל כך הרבה אושר. אני חושבת שלאלי גולדינג יש את אחד הקולות המיוחדים והייחודיים בעולם הפופ העכשווי ואני תמיד מסוקרנת לראות מה הדבר הבא שהיא תעשה, וזה יותר ממה שאני יכולה להגיד על הרבה מוזיקאיות שפעילות היום. 

4. Everything Everything - Don't Try

הלהקה הזו הפכה לאחד המרעננים שלי השנה, אני כל כך שמחה שהאלבום הזה יצא בתחילת השנה, אם הם לא היו נכנסים לרשימת סיכום השנה שלי הייתי מתאכזבת קשות. כל שיר מהאלבום האחרון של הלהקה Arc הפך מיידית לפיבוריט זמני אצלי. האמת שהשיר הזה קיבל פייט מאוד רציני למקומו ברשימה עם השיר מהמם החושים של הלהקה Cough Cough אבל תחושת הבטן שלי אמרה לי להכניס את השיר הזה, אז זה מה שעשיתי. 

5. Ester Rada - Monsters

יש לי ווידוי - אני לא אוהבת ג'אז. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל זה פשוט לא עובד, אין פה קליק בינינו ושנינו בסדר עם זה. אבל אסתר רדא, עם האתיו-ג'אז שלה הצליחה לגרום לסגנון הזה להתחבב עלי בקונסטלציה המאוד מסויימת הזו. אני חושבת שמה שתפס אותי שם זה הגרוב הממכר שלה, הסאונד העשיר והמלא, ו-effortlessness שבה היא נושאת את עצמה ומגישה את המוזיקה שלה. 

6. Bastille - Pompeii

כמה רקידות וכיף יכולים להיות בשיר אחד, שלשמחתי התחבב גם על אוזניהם של העורכים המוזיקליים של גלגל"צ שהשכילו להכניס אותו לפלייליסט של התחנה. באופן מצחיק, גלגל"צ לא מצליחים להמאיס עלי את השירים שאני אוהבת גם אם הם ינגנו אותם מאה פעם ביום. (לפוסט המקורי בו כתבתי על השיר)

7. Foals - Late Night

השיר הזה של ה-Foals השאיר אותי מהופנטת ועם רצון לעוד ממנו, מבחינתי הוא היה יכול להמשיך להתנגן גם שעה וחצי ולא היה לי אכפת. (לפוסט המקורי בו כתבתי על השיר)

8. Depeche Mode - Welcome To My World

אחת הסוכריות הלא ממש מתוקות מהאלבום האחרון והמצויין של דפש מוד שיצא השנה (למחשבות שלי על האלבום תקליקו פה). שיר שלא יצא כסינגל, אבל הוא לא נופל מאף אחד משירי האלבום, להפך. זה השיר איתו נפתחה ההופעה של הלהקה בארץ במאי האחרון, ואין מתאים ממנו לפתוח הופעה מעולה בכל סטנדרט. השיר הזה שואב אותך אליו ולא מרפה. הוא מוכיח שוב שמרטין גור לא איבד חלקיק מהאדג' האפל והמטריד שלו בכתיבה ודייב גהאן לא איבד חלקיק מהיותו אחד ה-frontmen הטובים בלהקות פעילות כיום. 

9. Arctic Monkeys - Do I Wanna Know

אם הייתי יכולה הייתי מכניסה לכאן את R U Mine שהוא האהוב עלי מבין שירי האלבום האחרון של המאנקיז, AM. אבל לצערי הוא יצא ב-2012 מה שמשאיר אותי עם השיר Do I Wanna Know שנטחן לשמחתי בפלייליסט של גלגל"צ. כתבתי עליו כבר השנה ואני עדיין חושבת שזה אחד השירים הסקסיים ששמעתי השנה, ואחד השירים הכי מפתים שאלכס טרנר כתב. 

10. Queens Of The Stone Age - My God Is The Sun

אנרגיות אגרסיביות ומטרידות, קליפ אפוקליפטי מונפש, והגיטרה הלא מתפשרת של ג'וש הומי. מה צריך יותר בשיר? כתבתי עליו בפוסט המוקדש להומי, אתם מוזמנים לקרוא אותו פה. 

אז מה אני יכולה לאחל מוזיקלית לשנה הבאה? שתהיה לי עוד המון מוזיקה חדשה ומרגשת שתזיז לי מספיק מיתרים בפנים כדי שגם תיתן לי את ההשראה לכתוב עליה. אה, ועדיף שהיא תשוחרר ממש ב-2014 ולא בסוף 2013 כדי שאני לא אתבאס. 

חמישה שירים שאהבתי לאחרונה (Vol 6)

אז חוזרים לשגרה אחרי חופשה, הא? זה יכול להראות דיי קשה להסתגל שוב, אבל אחרי שעה בעבודה שוכחים בכלל שהיית בחו"ל וזה נשאר מין זיכרון שאתה לא בטוח אם קרה או לא קרה. האמת היא שזה לא כל כך משנה לי הפעם כי יש לי כל כך הרבה דברים חדשים לכתוב עליהם וזה כמעט קשה לי מדי להחליט על מה לכתוב קודם, כולם מתחרים על תשומת הלב שלי, כולם רוצים שאשמע אותם עכשיו ולא משהו אחר וכל כך הרבה מילים עליהם ממלאות לי את הראש עד שאני צריכה לאתחל את עצמי, לקחת צעד אחורה ולעבוד מסודר, והסדר שלי יתחיל ממשהו שאני כבר מתורגלת בו היטב, חמשת השירים שהכי אהבתי לאחרונה. אני חייבת להודות שיש פה כמה ממתקים אמיתיים, חדשים ונוצצים, והם יריית הפתיחה להרבה מוזיקה חדשה ומעולה שתהיה פה בפוסטים הקרובים.

שנתחיל?

1. Muse - Supremacy

אני מאוד אוהבת את מיוז, הקול הבלתי נתפס של הסולן מאט בלאמי וההרגשה האפוקליפטית שהוא בנה במוזיקה שלהם מאלבום לאלבום, יצרו כמה משירי הפרוג-רוק הטובים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. אבל באלבום הקודם משהו קרה, והם כבר לא נשמעו כל כך בומבסטיים, אלא לקחו את עצמם לכיוון יותר פופי-אלקטרוני וזה לא כל כך עשה לי את זה, עם כל האהבה שלי אליהם. עם זאת, עדיין המשכתי לעקוב אחריהם, כחצי הרגל. השיר הזה מהאלבום האחרון שלהם The 2nd Law מחזיר את מיוז למסלול הפרוגרסיבי - הרגשה של סוף העולם, יצירה מורכבת וגדולה מהחיים שמהווה את הרקע המושלם לקול האימתני של בלאמי.

2. Frank Turner - Recovery

פרנק טרנר היה מוזיקאי פולק-רוק עדין מז'אנר דמיאן רייס, והוא בילה כך 4 אלבומים רגועים. באלבום האחרון שלו  Tape Deck Heart הוא מעלה קצת את הקצב, וזולג לטריטוריה שמוכרת היטב ללהקות כמו Mumford and Sons ו-Dry The River. הסינגל Recovery מתוך האלבום החדש מכניס את הנשורת הגרעינית של קשר שהתפרק לתוך שלוש וחצי דקות של שיר פופ-פולק-רוק קליט ומהודק שרק מבקש שתנענעו איתו את הראש. אתם בהחלט מוזמנים לעשות את זה בעוד אתם מקשיבים לטרנר מקווה להתגבר.

3. Everything Everything - Duet

כבר כתבתי פה על Everything Everything שהוציאו את אחד השירים שהתנגן אצלי הכי הרבה בחודשים האחרונים, Cough Cough. השיר הזה הוא מה שמונטי פייתון התכוונו אליו כשהם הכריזו "And now for something completely different". טוב, בערך. ההרמוניות הקוליות הנפלאות של הלהקה והתופים החזקים גם שם אבל השיר הוא הרבה יותר עדין, יש פה כינורות למען השם! אפשר לחשוב שזו סכיזופרניה מוזיקלית בהגדרתה, אבל Duet מתיישב בצורה כל כך הגיונית וטבעית עם Cough Cough בגלל האדג' המגניב שיש לו. וזה עוד בכלל בלי להזכיר שהוא כולל את השורה הנפלאה "But of all the dead volcanoes on Earth you just happen to retch and roll through mine" (בסוף הבית הראשון).

4. Kodaline - High Hopes

השיר הזה מתחיל עדין ומינורי, עם הקול השברירי של סולן הלהקה סטיבן גאריגן, אבל תוך כדי הפזמון הראשון הוא מתחיל לנסוק ולהתחזק, בסיוע פלצט שהוא ממש במקום פה לטעמי, ונאסף לשיא קתרטי, כמו שאני אוהבת. הוא קצת מזכיר לי את Let Me Out של Ben's Brother (שהופיע בפלייליסט הזה) ומדבר על רצון לתקן קשר שנכשל, והאמת היא שמהחומר הזה נעשים חלק מהשירים הכי טובים.

5. Foals - Late Night

אני מסיימת בשיר של ה-Foals, להקה שאני מאוד אוהבת והוא פשוט מושלם, איטי ובוער לאט, חודר לי לאט ובטוח מתחת לעור, ומצמרר אותי כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו. הקול הקצת צרוד ושבור של הסולן יאניס פיליפאקיס (Yannis Phillipakis) מפתה ומטריד בו זמנית, מושך אותי לצלול עמוק יותר לתוך השיר ולחוש פיזית את האפקט של הקטע האינסטרומנטלי הבלוזי, מה שגורם לי להאמין בנחיצותם של קטעים כאלה כחלק מאמירה של שיר. פשוט מהמם.

היו עוד שירים שאהבתי לאחרונה, אבל אני מרגישה שהשירים ברשימה הזו דיברו אלי יותר מאחרים, הם לא היו סתם משהו שהתנגן באוזן כרקע לדברים אחרים שעשיתי, הם היו שם כדי לגרום לי לעצור רגע ובאמת להקשיב להם. אתם מכירים את הרגע הזה שאתם שומעים שיר ומרגישים את הבטן שלכם מתהפכת קצת? אז זו ההרגשה שהיתה לי בדיוק. 

חמישה שירים שאהבתי לאחרונה (Vol 4)

במסגרת החזרה לשגרה (מישהו עוד זוכר מה הלך פה לפני שבוע?) החלטתי לכתוב פוסט שיחזיר אותי למסלול הכתיבה הרגיל, אבל לאט לאט... אין לדעתי דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר עם חמישיית שירים שמחכים עוד מלפני פרוץ "המצב" ואני חושבת שעכשיו זה זמן טוב לחלוק אותם.

1. Alt-J - Something Good

לשיר הזה יש הרגשה מאוד אפלולית בבתים, השירה של הסולן היא מאוד מלנכולית, כאילו הוא חווה איזשהו יאוש קיומי. הוא מבקש משהו טוב שיגרום לו לשכוח, מדמה מלחמת שוורים קטלנית למוות של משהו בעל משמעות בחיים - וזה יכול להיות פרידה מבן משפחה, דמות הורית או אהוב/ה. השם של השיר הזה מטעה, כי הכמיהה הזו למשהו טוב היא לאו דווקא משהו טוב כשלעצמה, רק הקלה זמנית, לשכוח ממה שמכביד. הפסנתר שמחבר בין הבתים לפזמון פשוט ממכר והקליפ מאוד מטריד ועצוב, אבל עם זאת מאוד שליו, ומצליח להשאיר את הצופה שווה נפש מול המקאבריות. 

2. Lana Del Rey - Ride

כבר כתבתי כאן על לאנה דל ריי כמה פעמים, ומדהים אותי כל פעם מחדש שנתפסתי עליה כל כך חזק, מה שאי אפשר להגיד לגבי אף אמנית חוץ ממנה לאחרונה. כל מה שיוצא לה מהפה, והדרך בה הוא יוצא הוא כל כך מושלם ותמיד מתאים לי למצברוח. השיר Ride יוצא כחלק ממהדורה מיוחדת של האלבום Born To Die ולמרות שאני בדר"כ לא בעד "מהדורות מיוחדות" ככלי לסחוט עוד קצת כסף מציבור המאזינים, אם היתה צריכה לצאת המהדורה המיוחדת הזו כדי שנקבל את הפנינה הזו של דל ריי אני מוכנה הפעם לקבל את זה. השיר מתאים לאווירה הדו-קוטבית של השירים של דל ריי, עיבוד חולמני ואוורירי מול מילים ריאליסטיות וחדות. יש פה סיפור על חיפוש דרך וכיוון, תוך הכרה במגבלות שלך, שלא מאפשרות לך לעשות את זה, אז דל ריי מחליטה פשוט לזרום, יהיה מה שיהיה. הדרך בה היא שרה את המילים הפעם היא לא מושלמת ברגעים מסויימים בכוונה, הקול של דל ריי רועד מעבר לויבראטו נורמלי ומשקף את סערת הרגשות המתרחשת בשיר, וכמו תמיד מלטף את האוזן. לקליפ יש אווירה קולנועית, עם מונולוג מהפנט ב-voice over של דל ריי בפתיחה ובסיום (שווה לראות את הקליפ עד הסוף), הוא נותן לשיר את המימד הנוסף שהוא זקוק לו כדי שנבין בדיוק למה דל ריי התכוונה כשהיא כתבה את השיר. בהתאם לקליפים הקודמים של דל ריי הוא משחק תפקיד ביחס לשיר שהוא לא פחות חשוב מאחד מכלי הנגינה. אנחנו מתמקמים דרכו בלב האמריקאנה, במציאות של עיירות נידחות, אופנוענים קשוחים עם פוזה, ובעיקר וויט טראש, אבל זה לא גורע במילימטר מהקסם והעדינות של דל ריי. 

3. theAngelcy - Dreamer

שיר לא שגרתי של להקה ישראלית צעירה, האמת היא שנחשפתי אליו בגלגל"צ (וכל הכבוד להם על זה) ולא היה לי מושג שהם ישראלים, מכיוון ששמעתי אותו בעבודה ולא הקשבתי לעומק, רק זיהיתי משהו שאני אוהבת. לא הצלחתי לזהות את השיר עם שזאם (!doh) ובאותו היום אף שדרן לא אמר מה זה הפלא הזה, אז הלכתי על גישת האולד סקול וכתבתי לי חלקי משפטים על דף וחרשתי את גוגל. למצוא את השיר לא היה קל במיוחד אבל היה מאוד מתגמל. לא שמעתי שירים אחרים של הלהקה הזו אבל אם זה ההיצע שלהם, יש למה לצפות. שיר שקט ועדין, עם עיבוד מוזיקלי מורכב ומעניין ושירה שמראה כל כך הרבה פגיעות. פשוט ונפלא.

4. Everything Everything - Cough Cough

השיר הזה מורכב ממעברים מוזיקליים בין הבתים לפזמון שלא היו מביישים את Bohemian Raphsody של קווין. המקצב הבסיסי של השיר מאוד שבטי, בעיקר בגלל התופים הדומיננטים המובילים אותו שמרגישים גם קצת כמו תופי מלחמה. עם כל הבלאגן המקצבי שהולך שם, השיר הרמוני באופן מפתיע ומתיישב מצויין באוזן (שלי לפחות). עדיין לא הצלחתי להבין ממש על מה השיר מדבר, עם כל האזנה אני משנה את דעתי, אבל זה לא ממש משנה עם הקצב הממכר שלו.

5. Matt Corby - Brother

כל מה שיש לי להגיד זה וואו. וואו. אם לפרט, השיר הזה הוא מה שהיה קורה לדעתי אם ג'ף באקלי היה מחליט להפוך לאמן פולק, וזו ההגדרה הכי קרובה שאני יכולה להגיע אליה בגלל שאין לי נקודת השוואה אחרת כרגע. קורבי שר בפיץ' מושלם, והקול שלו יכול להגיע לטונים גבוהים וצלולים והוא גם יכול להכניס בו חספוס נהדר, והיכולת הווקאלית הזו משרתת היטב את הרגעים השקטים כמו את האגרסיביים של השיר. הקליפ הזה הוא לא הוידאו הרשמי של השיר, זה ביצוע שקורבי נתן לאיזשהו (נראה לי) מגזין אינטרנטי, אבל החלטתי להביא דווקא אותו כי יש משהו מרתק בלראות אותו מבצע את השיר בלייב, הוא הופך לאחד עם השיר, אם זה נשמע הגיוני. כאילו השיר  משתלט עליו. 

אז כן, עכשיו רשמית חזרתי לשגרה, מקווה שגם אתם.