בשמיעה חוזרת

אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה לגלות מחדש אלבום שאני מכירה. כמויות המוזיקה שאני צורכת הן אדירות, יש כל כך הרבה דברים חדשים ומרגשים ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים עוברת מאוד מהר בין מצבי רוח מוזיקליים ומחפשת ריגושים מיידיים, שירים שהעברתי שלשום לאייפוד וחרשתי עליהם אתמול "נזנחים" לעיתים קרובות מדי עבוד הדבר החדש של היום. אני לא יכולה להגיד שאני מאוד מרוצה מזה, אבל ככה זה בדרך כלל קורה, (כל אחד צריך לעבוד על משהו...).

בכל מקרה, האלבום האחרון שגיליתי מחדש הוא Lights של אלי גולדינג (Ellie Goulding). אהבתי את גולדינג מהרגע הראשון ששמעתי אותה, יש בה משהו מאוד מיוחד (בדומה לפלורנס וולש עליה כתבתי כבר פה) והיא לא נשמעה כמו אף אחד אחר. מצד אחד הקול שלה קטן, דק ושברירי, רק תעשו לו "פוו" והיא עפה, אבל מצד שני היא יכולה להכניס בו כל כך הרבה עוצמה ולתת חיים למילים שהיא שרה. זה דבר שלאו דווקא מצפים מקול שנשמע קטן. בנוסף המוזיקה היא אלקטרו-פופ עשיר ומהוקצע, אבל השירים ישמעו גם טוב בלי ההפקה מסביב. מין ערבוביה של ניגודים שמשתלבים נהדר יחד.

השיר הראשון שלה ששמעתי היה Under the Sheets, שיר "יחסינו לאן" לא קונבנציונאלי, עם תופים דרמטיים שמובילים אותו.

שיר אחר שבטח גם אתם שמעתם כי תקופה מסויימת טחנו אותו בגלגל"צ הוא Starry Eyed. זה שיר המוכיח את הטענה שלי - הוא נשמע מצויין (אולי אפילו יותר טוב?) בגירסא אקוסטית נטולת סינתיסייזרים. אני שמה פה את שתי הגירסאות כדי להמחיש את הנקודה שלי.

החשמלית:

האקוסטית:

השיר שכבש אותי בצורה טוטאלית באלבום הזה הוא Guns and Horses - לדעתי השיר הטוב שהיא כתבה, יש בו זיקוק של כל האלמנטים שעושים אותה כל כך מיוחדת בעיני, גם הקליפ החמוד עם הרקדנים הטים-ברטוניים לא מזיק...

אני חושבת שבשמיעה מחודשת של האלבום הזה קיבלתי ערך מוסף להרבה מהשירים, זיהיתי דברים שלא שמתי לב אליהם קודם, כל מיני מעברים מעניינים, לשמוע מחדש את המילים ולמצוא שם שוב איזשהו קסם, את הדבר שמשך אותי מלכתחילה למוזיקה שלה, רק חדש וטוב יותר. 

ומה איתכם? יש משהו שגיליתם מחדש לאחרונה?