יום שבת, 12 באוגוסט 2017

שינויים בהרגלי ההאזנה

תמיד התייחסתי לעצמי מבחינת מוזיקה כטיפוס יותר בריטי - לונדון היתה משאת נפשי במשך תקופה דיי ארוכה. בימים בהם שמעתי המון המון המון רדיוהד, טראוויס, סטריאופוניקס, בלר ואואזיס היתה לי פנטזיה בה אני עוברת ללונדון, מוצאת דירה מגניבה ופשוט נשאבת לתרבות האנגלית. זה לא מזיק גם שעד היום ההומור שהכי מצחיק אותי הוא זה של "מונטי פייתון והגביע הקדוש". אבל את כל זה אתם פחות או יותר יודעים מהפוסטים שהשתתפו בפרויקט בריטניה שעוד יצוץ פה אולי מתישהו. 

ההתפוצצות של הסצינה הבריטית של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הגיעה לי בדיוק בזמן לשטוף אותי בגלים של מוזיקה מצויינת שהיתה כולה הטעם המוזיקלי שלי. הייתי יכולה להקשיב שעות לרדיו 1/2 הבריטי, ועד היום אחת מתחנות הרדיו החביבות עלי היא Radio X (לשעבר Xfm) הלונדונית. 

אבל עם השנים ולמרות כל האהבה שלי לכל מה שבריטי, הטעם המוזיקלי שלי משתנה, ובאופן קצת מפתיע (או אולי שלא) הוא הופך ליותר מטאליסטי, ומי שיודע לעשות מטאל בצורה הכי טובה בעיני הם האמריקאים. קפיצה קטנה מעל השלולית. האגרסיביות שלו הוא מה שאני צריכה בשנים האחרונות. זה לא שאני לא אוהבת יותר את הבריטי, אני עדיין נהנית ממנו באותה רמה, אבל המטאל מרגש אותי קצת יותר עכשיו, אולי כי זה משהו יחסית חדש עבורי, בזמן הנכון ובאטמוספירה הנכונה בו מפלי הדיסטורשן יכולים לתת לי משהו ששום דבר אחר לא מסוגל. 


לא בדיוק אבל בערך

התוכנית של בן רד היתה ועודנה מה שמכיר לי מוזיקה חדשה בז'אנר הזה. נהניתי ממנה כשהיא היתה בצהריים בימי 88fm המקורית והנהדרת ואני עדיין נהנית ממנה אך אני מחוייבת מכורח המציאות לשמוע אותה בדיליי של כמה שעות, אני לא בהכרה ב-23:00. יש משהו בלילה שהוא יותר enabling, יש אווירה כזו שאפשר לעשות הכל כי כמות האנשים שמקשיבים היא נמוכה יותר. התוכניות של בן רד הולכות ומשתבחות ופשוט תענוג לשמוע אותן. היתה לו סדרה נהדרת של תוכניות שהוקדשו לקליפורניה דרך המוזיקה בעשורים ובסגנונות המוזיקה השונים, שם התאהבתי בסטונר רוק (מי ידע שזה thing?) ולטעמי הוא הגיע לשיא בתוכנית של ה-4/7/17 שהוקדשה למסיבת רוק אמריקאי ואני יכולה בהחלט להגיד שזו אחת התוכניות הערוכות לעילא ששמעתי לאחרונה - השירים זורמים אחד לשני בצורה הרמונית, עם מינימום דיבורים (למרות שבדר"כ אני אוהבת גם את הדיבורים) והקצב עולה עם ההתקדמות עד לרצף מטאל מהמם חושים - אני יכולה להגיד ללא כל בושה ששמעתי את רצף המטאל הנפלא בחצייה השני של התוכנית המון המון המון פעמים. בעיקר בנסיעות. אושר גדול. אם עשיתי לכם חשק אפשר לשמוע את כל התוכניות של בן רד באתר של כאן88 וכדאי בהחלט כי הוא אחד השדרנים האחרונים הנהדרים באמת שנשארו שם אחרי הרפורמה. 

כרגע נראה שהתוכנית לא זמינה לשמיעה אונליין אבל עד שהיא תהיה הרצף הרלוונטי הוא:
Godsmack- Keep away
Mastodon - The Motherload
Slipknot - Duality
Stone Sour - Get Inside
Deftones - Around The Fur
Alter Bridge - Isolation



ואם כבר בענייני אנשי רדיו שאני אוהבת וחסרים לי ב-88fm, והאמת במעבר סגנוני חד, אנחנו צריכים לדבר על התוכנית החדשה של בועז כהן. אחרי העברת השעה הטראומטית של התוכנית והקובלנציזם שפשה בתחנה האהובה היה הגיוני מאוד שכהן פרסם הודעת עזיבה מהתחנה. מאז חיכיתי לראות איפה אני אוכל לשמוע אותו שוב, לא משנה באיזו קונסטלציה, לקבל את המוזיקה הנהדרת שכהן בוחר ולשמוע אותו מדבר על המוזיקה הזו, ולספוג כל גרם של אהבה שמוקרן מהמילים האלו. אז עכשיו כהן משדר ב-99fm ונראה שניתן לו חופש אמנותי מלא וזה פשוט מרהיב - חלום ליל קיץ כמו שהכותרת מצהירה. כל תוכנית אפופה במין חלומיות שאני מרגישה טוב מאוד ומאוד אוהבת, אין פה פינות חדות או מדרגות תלולות והכל פשוט זורם. כהן לוקח את המאזינים דרך עולם האסוציאציות התרבותיות שלו וזה מרתק ויפיפה. האזנת חובה (אפילו אם רק בדיליי בתוכניות המוקלטות).