אחת הברכות והקללות במדיה הדיגיטלית היא שהיא לא שוכחת. אם פעם עיתון היה מתפרסם עם כתבה לא מחמיאה על זמר, שחקן או פוליטיקאי היו יכולים לפטור אותה במשפט הידוע "מחר יעטפו עם זה דגים". אבל לא בעידן המדיה הדיגיטלית - הכל מקוטלג עד לאחרונת מילות המפתח בגוגל, נמצא בעותקים דיגיטליים של בלוגים שציטטו מכתבות שציטטו מבלוגים אחרים - אם מדובר במאמרים, קליפים או תמונות. אם אתה לא רוצה שמשהו יתפרסם או יישלף לך בדיוק כשאתה על מפתן ה"לעשות את זה" אל תעלה את זה לרשת. רוב הסיכויים הם שמישהו ימצא את זה וזה יגיע אלייך בדיוק מתי שזה לא מתאים. מכירים את דוד מרפי?
מכיוון שבסרטי בנות מי שעובר את המהפך הן בדר"כ הבנות, החלטתי באקט של שיוויון להתמקד דווקא בבחורים. לצלול להיסטוריה האופנתית (הדיי עגומה) של שני פופ סטארים שעשו מהפך תדמיתי משמעותי וכן סוג של מהפך מוזיקלי שהגיע איתו. הרי כוכבי פופ היום צריכים להיות הרבה יותר מקול יפה או משירים טובים, הם צריכים להיות "כל החבילה" - לדעת לזוז, להתלבש, עם מי לצאת ולאיפה, ומפה בעצם נובע הצורך במהפך.
נתחיל ברובין ת'יק, שהגיח לתודעה המוזיקלית ב-2002 עם השיר When I Get You Alone שסימפל את הסימפוניה החמישית של בטהובן. זה היה קצת מוזר לראות בחור שנראה כל כך מרושל ולכלוכי שר שיר פופ כל כך סוחף. הלוק הזה אכן התאים לדמות נער השליח הפולז שת'יק מגלם בקליפ הזה אבל בהחלט לא התאים למוזיקה שלו.
נריץ קדימה לשנה שעברה - נראה שמשהו טוב עבר על ת'יק, או לפחות על הסטייליסט שלו. השיער התקצר, הזקן גולח וטופח, הבגדים הפכו ממרושלים לאלגנטיים וההרגשה הכללית היא שאנחנו חוזים בהתהוותו של וומנייזר עם נשמה של סינטרה.
המוזיקה שלו לא השתנתה יותר מדי, אולי רק הפכה ליותר פ'אנקית והקליפים בהחלט מכילים הרבה יותר עור חשוף (לא שלו מן הסתם).
ג'סטין טימברלייק עבר תהליך דומה אבל מכיוון קצת אחר - הבחור הבלונדיני שפרץ לעולם הפופ כחמישית מלהקת הבנים אנ סינק היה אחת הצלעות הדומיננטיות בה (ז"א זה שעומד מקדימה ומקבל את רוב הסולואים ולא זה שמקרטע מאחוריו) וזכה לעדת מעריצות שלא היתה מביישת את אלביס. הבחור הגשים את קלישאת הפופ-סטאר הצעיר במלואה שבשיא התהליך גם היה הבויפרנד של בריטני ספירס כשהיא עוד היתה בסוג של איזון.
כדרך כל בשר מהונדס, אנ סינק התפרקו ורוב חבריה התפיידו להם לאנונימיות ממנה הגיעו (פחות או יותר) אבל לג'סטין היה את המשהו הנוסף הזה שאפשר רק להגדיר כסטאר קוואלטי שגרם לו להיות האחד שינצל את להקת הבנים כמקפצה למעמד סופרפטאר.
כי ג'סטין הוא לא הזמר הכי טוב בסצנת הפופ, הוא גם לא הכי יפה (למרות שיכול להיות שמעריצות שזוכרות לו חסד נעורים יחלקו עלי), אבל הוא הצליח לשווק את עצמו כסמל סקס מודרני אך נגיש, שעושה פופ שהוא גם מהוקצע מאוד וגם מלוכלך מאוד, ופה נראה לי שטמון סוד הקסם שלו. השילוב של קסם אישי וכריזמה עם פרפורמריות מקצועית ברמת המכונה שגם נראה בחור שסבבה לשבת איתו על בירה.
אז נראה שבעצם הדרך להתבגר ככוכב פופ היא להתנקות מכל הטעויות האופנתיות שעשית ע"י סטייליסט טוב, ולמצוא מפיקים שיגרמו למוזיקה שלך להישמע כמו פופ בוגר יותר שגם מצליח להיות כייפי. זה לא נשמע כמו משהו מסובך במיוחד אבל האמת היא שזה סוג של אמנות להצליח בזה. המוזיקה של טימברלייק ות'יק היא לא תמיד כוס התה שלי, אבל צריך לכבד אותם על זה שהם הצליחו לבצע טרנספורמציה תדמיתית ומוזיקלית מוצלחת ביותר, ויותר חשוב מזה, לשמור עליה.
מכיוון שבסרטי בנות מי שעובר את המהפך הן בדר"כ הבנות, החלטתי באקט של שיוויון להתמקד דווקא בבחורים. לצלול להיסטוריה האופנתית (הדיי עגומה) של שני פופ סטארים שעשו מהפך תדמיתי משמעותי וכן סוג של מהפך מוזיקלי שהגיע איתו. הרי כוכבי פופ היום צריכים להיות הרבה יותר מקול יפה או משירים טובים, הם צריכים להיות "כל החבילה" - לדעת לזוז, להתלבש, עם מי לצאת ולאיפה, ומפה בעצם נובע הצורך במהפך.
נתחיל ברובין ת'יק, שהגיח לתודעה המוזיקלית ב-2002 עם השיר When I Get You Alone שסימפל את הסימפוניה החמישית של בטהובן. זה היה קצת מוזר לראות בחור שנראה כל כך מרושל ולכלוכי שר שיר פופ כל כך סוחף. הלוק הזה אכן התאים לדמות נער השליח הפולז שת'יק מגלם בקליפ הזה אבל בהחלט לא התאים למוזיקה שלו.
נריץ קדימה לשנה שעברה - נראה שמשהו טוב עבר על ת'יק, או לפחות על הסטייליסט שלו. השיער התקצר, הזקן גולח וטופח, הבגדים הפכו ממרושלים לאלגנטיים וההרגשה הכללית היא שאנחנו חוזים בהתהוותו של וומנייזר עם נשמה של סינטרה.
 |
| רובין ת'יק, אז ועכשיו (תמונה מפה) |
המוזיקה שלו לא השתנתה יותר מדי, אולי רק הפכה ליותר פ'אנקית והקליפים בהחלט מכילים הרבה יותר עור חשוף (לא שלו מן הסתם).
ג'סטין טימברלייק עבר תהליך דומה אבל מכיוון קצת אחר - הבחור הבלונדיני שפרץ לעולם הפופ כחמישית מלהקת הבנים אנ סינק היה אחת הצלעות הדומיננטיות בה (ז"א זה שעומד מקדימה ומקבל את רוב הסולואים ולא זה שמקרטע מאחוריו) וזכה לעדת מעריצות שלא היתה מביישת את אלביס. הבחור הגשים את קלישאת הפופ-סטאר הצעיר במלואה שבשיא התהליך גם היה הבויפרנד של בריטני ספירס כשהיא עוד היתה בסוג של איזון.
כדרך כל בשר מהונדס, אנ סינק התפרקו ורוב חבריה התפיידו להם לאנונימיות ממנה הגיעו (פחות או יותר) אבל לג'סטין היה את המשהו הנוסף הזה שאפשר רק להגדיר כסטאר קוואלטי שגרם לו להיות האחד שינצל את להקת הבנים כמקפצה למעמד סופרפטאר.
 |
| ג'סטין טימברלייק, אז ועכשיו (תמונה מפה) |
כי ג'סטין הוא לא הזמר הכי טוב בסצנת הפופ, הוא גם לא הכי יפה (למרות שיכול להיות שמעריצות שזוכרות לו חסד נעורים יחלקו עלי), אבל הוא הצליח לשווק את עצמו כסמל סקס מודרני אך נגיש, שעושה פופ שהוא גם מהוקצע מאוד וגם מלוכלך מאוד, ופה נראה לי שטמון סוד הקסם שלו. השילוב של קסם אישי וכריזמה עם פרפורמריות מקצועית ברמת המכונה שגם נראה בחור שסבבה לשבת איתו על בירה.
אז נראה שבעצם הדרך להתבגר ככוכב פופ היא להתנקות מכל הטעויות האופנתיות שעשית ע"י סטייליסט טוב, ולמצוא מפיקים שיגרמו למוזיקה שלך להישמע כמו פופ בוגר יותר שגם מצליח להיות כייפי. זה לא נשמע כמו משהו מסובך במיוחד אבל האמת היא שזה סוג של אמנות להצליח בזה. המוזיקה של טימברלייק ות'יק היא לא תמיד כוס התה שלי, אבל צריך לכבד אותם על זה שהם הצליחו לבצע טרנספורמציה תדמיתית ומוזיקלית מוצלחת ביותר, ויותר חשוב מזה, לשמור עליה.
