לתקופה מסויימת בניינטיז אואזיס היתה הלהקה הגדולה ביותר בבריטניה והאחים גלאגר שלטו בממלכה ביד רמה. נואל היה המנוע היצירתי והמוח העיסקי וליאם היה הסולן הכריזמטי והיווה את פונקציית ה-frontman בצורה הכי טהורה של המילה. יחסי האהבה-שנאה בין האחים הניעו את הלהקה ליצור מוזיקה מופלאה אבל מלחמות האגו ביניהם לא פסקו לתוך שנות האלפיים עד שהגיע הפיצוץ הבלתי נמנע ואואזיס התפרקה בשנה שעברה.
אי אפשר לערער על ההשפעה העצומה שהיתה לאואזיס על פניה של מוזיקת הרוק הבריטית המודרנית - שני אלבומים אלמותיים, Definitely Maybe ו-(What's The Story) Morning Glory קיבעו את מעמדו של נואל ככותב המלודיות העכשווי הטוב בממלכה. שמו של ליאם נקשר בהרבה יותר שערוריות והוא בהחלט מילא את תפקיד האח הפושטק לרווחת כל הצהובונים הבריטים.
לאחר ששככו רוחות המלחמה שאפיינו את התקופה האחרונה בקדנציה של אואזיס פנו נואל וליאם כל אחד לעסוק בקריירת סולו משלו. אם נסתכל על הנתונים היבשים לליאם היה הרבה יותר מה להוכיח - במשך שנים הוא הצליח לשרבב שירים ספורים פרי עטו לקטלוג של אואזיס (שנשלט ללא עוררין ע"י נואל) ובנוסף להיותו סולן מוכשר הוא היה צריך עכשיו להראות שהוא יכול להנהיג להקה על כל הנגזר מכך. נואל, מהצד השני, היה צריך להתחיל להתמודד עם סטטוס חדש של להיות בקדמת הבמה. אמנם הוא הסולן בכמה שירים של אואזיס (Don't Look Back In Anger לדוגמא) אבל להיות frontman במשרה מלאה שונה בתכלית מלהשתעשע עם זה מדי פעם.
ליאם לקח את החברים שנותרו מאואזיס עם והקים את Beady Eye - הסינגל הראשון (הלא רשמי) ששוחרר מהם לאוויר העולם היה Bring The Light עם השפעות סבנטיז ברורות ועם רקדניות בסגנון של Proud Mary של טינה ואייק טרנר. זו היתה הצהרה נועזת וחזקה מצידו, אבל הסגנון הכללי של האלבום הראשון Different Gear, Still Speeding הוא ביטלסי יותר. זה לא כל כך מפתיע בהתחשב באחד השירים הטובים שליאם כתב בתקופת אואזיס, Songbird. באופן מפתיע הקול של ליאם נשמע שונה מאשר בתקופת אואזיס - הוא צלול יותר, עם מנעד רחב יותר ולא נשמע כמו החרחור התמידי שלו (גם אם זה חרחור חינני).
נואל חיכה קצת יותר זמן, אבל בסופו של דבר יצא עם ההרכב שלו, Noel Gallagher's High Flying Birds. אחרי ששמעתי את אחד השירים הראשונים שנואל הוציא, The Death Of You And Me, המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש היתה שנואל כתב את ה-Yellow Submarine שלו. השיר הזה לא מזכיר את השיר הקלאסי של הביטלס, אבל יש איזשהו feel של יצירה כל כך מושלמת מצידו של נואל ככותב מלודיות שאי אפשר לגעת בה והוא פשוט נהדר. הוא נשמע כמו משהו מוכר ומנחם. האמת, באלבום הראשון של ההרכב של נואל (שהוא Self Titled, משהו שאני לא מחבבת במיוחד) הרבה נשמע מוכר, כמו המשך טבעי של הפן הרגוע יותר של אואזיס. זה לא רע בכלל אבל זה לא מפתיע.
שני האחים צריכים לשים את האגו בצד ולהתחיל מנקודת פתיחה קצת יותר נמוכה מלהקת העל בה היו קודם לכן. יכול להיות שזה משהו טוב במידה מסויימת - אואזיס התחילו כלהקת אינדי בלייבל קטן וחרשו כל חור בבריטניה עד שהפכו להיות להקת הרוק של העם, אבל עם ההצלחה והתיאבון הם עברו ללייבל גדול והתחילו להופיע במקומות גדולים יותר וכך גם להתרחק מהקהל שלהם. המעבר למקומות קטנים יותר ולבמות קטנות יותר בפסטיבלים יכולה להביא רוח רעננה ליצירה של כל אחד מהאחים. מין חזרה למקורות ההשראה ובעיקר לרעב.
אם לשפוט לפי הרדיו הבריטי, המנצח הוא נואל - ברדיו 2 יש לנואל סינגל אחד ב-B List (שירים שלא מנוגנים הרבה בשעות האזנת השיא) ובפלייליסט של Xfm הלונדונית יש לנואל לא פחות מ-3 סינגלים (כל מה שהוא הוציא עד עכשיו). מוזר שלמרות שהמוזיקה של ליאם לא פחות טובה, הוא עדיין צריך לסבול סוג של אפליה מול אחיו, ה-Golden Boy של המוזיקה הבריטית.
אני מאוד אוהבת את מה שנואל עושה אבל אני תמיד שומרת פינה חמה לליאם, שמשחק פה את תפקיד האנדרדוג. נואל הולך על בטוח בעוד שיש לי הרגשה שליאם יכול להפתיע עם הצעדים שהוא ייקח בקריירה של Beady Eye. בנתיים אני בוחרת שלא לבחור ולראות מה כל אחד מהאחים יעשה. מי יודע, אולי הם יחליטו לעשות סולחה ולהחזיר לחיים את אואזיס.
אי אפשר לערער על ההשפעה העצומה שהיתה לאואזיס על פניה של מוזיקת הרוק הבריטית המודרנית - שני אלבומים אלמותיים, Definitely Maybe ו-(What's The Story) Morning Glory קיבעו את מעמדו של נואל ככותב המלודיות העכשווי הטוב בממלכה. שמו של ליאם נקשר בהרבה יותר שערוריות והוא בהחלט מילא את תפקיד האח הפושטק לרווחת כל הצהובונים הבריטים.
לאחר ששככו רוחות המלחמה שאפיינו את התקופה האחרונה בקדנציה של אואזיס פנו נואל וליאם כל אחד לעסוק בקריירת סולו משלו. אם נסתכל על הנתונים היבשים לליאם היה הרבה יותר מה להוכיח - במשך שנים הוא הצליח לשרבב שירים ספורים פרי עטו לקטלוג של אואזיס (שנשלט ללא עוררין ע"י נואל) ובנוסף להיותו סולן מוכשר הוא היה צריך עכשיו להראות שהוא יכול להנהיג להקה על כל הנגזר מכך. נואל, מהצד השני, היה צריך להתחיל להתמודד עם סטטוס חדש של להיות בקדמת הבמה. אמנם הוא הסולן בכמה שירים של אואזיס (Don't Look Back In Anger לדוגמא) אבל להיות frontman במשרה מלאה שונה בתכלית מלהשתעשע עם זה מדי פעם.
ליאם לקח את החברים שנותרו מאואזיס עם והקים את Beady Eye - הסינגל הראשון (הלא רשמי) ששוחרר מהם לאוויר העולם היה Bring The Light עם השפעות סבנטיז ברורות ועם רקדניות בסגנון של Proud Mary של טינה ואייק טרנר. זו היתה הצהרה נועזת וחזקה מצידו, אבל הסגנון הכללי של האלבום הראשון Different Gear, Still Speeding הוא ביטלסי יותר. זה לא כל כך מפתיע בהתחשב באחד השירים הטובים שליאם כתב בתקופת אואזיס, Songbird. באופן מפתיע הקול של ליאם נשמע שונה מאשר בתקופת אואזיס - הוא צלול יותר, עם מנעד רחב יותר ולא נשמע כמו החרחור התמידי שלו (גם אם זה חרחור חינני).
נואל חיכה קצת יותר זמן, אבל בסופו של דבר יצא עם ההרכב שלו, Noel Gallagher's High Flying Birds. אחרי ששמעתי את אחד השירים הראשונים שנואל הוציא, The Death Of You And Me, המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש היתה שנואל כתב את ה-Yellow Submarine שלו. השיר הזה לא מזכיר את השיר הקלאסי של הביטלס, אבל יש איזשהו feel של יצירה כל כך מושלמת מצידו של נואל ככותב מלודיות שאי אפשר לגעת בה והוא פשוט נהדר. הוא נשמע כמו משהו מוכר ומנחם. האמת, באלבום הראשון של ההרכב של נואל (שהוא Self Titled, משהו שאני לא מחבבת במיוחד) הרבה נשמע מוכר, כמו המשך טבעי של הפן הרגוע יותר של אואזיס. זה לא רע בכלל אבל זה לא מפתיע.
שני האחים צריכים לשים את האגו בצד ולהתחיל מנקודת פתיחה קצת יותר נמוכה מלהקת העל בה היו קודם לכן. יכול להיות שזה משהו טוב במידה מסויימת - אואזיס התחילו כלהקת אינדי בלייבל קטן וחרשו כל חור בבריטניה עד שהפכו להיות להקת הרוק של העם, אבל עם ההצלחה והתיאבון הם עברו ללייבל גדול והתחילו להופיע במקומות גדולים יותר וכך גם להתרחק מהקהל שלהם. המעבר למקומות קטנים יותר ולבמות קטנות יותר בפסטיבלים יכולה להביא רוח רעננה ליצירה של כל אחד מהאחים. מין חזרה למקורות ההשראה ובעיקר לרעב.
אם לשפוט לפי הרדיו הבריטי, המנצח הוא נואל - ברדיו 2 יש לנואל סינגל אחד ב-B List (שירים שלא מנוגנים הרבה בשעות האזנת השיא) ובפלייליסט של Xfm הלונדונית יש לנואל לא פחות מ-3 סינגלים (כל מה שהוא הוציא עד עכשיו). מוזר שלמרות שהמוזיקה של ליאם לא פחות טובה, הוא עדיין צריך לסבול סוג של אפליה מול אחיו, ה-Golden Boy של המוזיקה הבריטית.
אני מאוד אוהבת את מה שנואל עושה אבל אני תמיד שומרת פינה חמה לליאם, שמשחק פה את תפקיד האנדרדוג. נואל הולך על בטוח בעוד שיש לי הרגשה שליאם יכול להפתיע עם הצעדים שהוא ייקח בקריירה של Beady Eye. בנתיים אני בוחרת שלא לבחור ולראות מה כל אחד מהאחים יעשה. מי יודע, אולי הם יחליטו לעשות סולחה ולהחזיר לחיים את אואזיס.
