אני הופכת את השיר החדש של הארקטיז מאנקיז כבר כמה ימים בראש, עדיין לא בטוחה לגמרי מה אני חושבת עליו. מצד אחד זה לא שיר "קלאסי" של הלהקה האהובה ומצד שני, כבר הצלחתי להתחבר בצורה נהדרת לשירים מאוד לא "ארקטיק" מהדיסק הקודם שלהם, לדוגמא Cornerstone האינטליגנטי והקסום שהצליח להרגיע את הדיון שניטש בשאלה "אלכס טרנר בקארה – בעד או נגד".
 |
| ?Are yee talkin' to me |
ועכשיו עוברים פאזה למקום קצת יותר פסיכדלי אולי, עם השיר החדש מהדיסק הממשמש ובא. זה שיר רוק כתוב ומבוצע היטב, האמת היא שבדקה הראשונה של השיר לא האמנתי שמי ששר זה אכן אלכס טרנר, אבל ניתן לזהות אותו בבירור בהמשך השיר. המילים הן לא מאוד שנונות, בניגוד למה שהתרגלנו לשמוע ממר טרנר אבל אני מניחה שמילים שנונות לא ממש מתיישבות על הלחן הספציפי הזה. תחשבו על "לא תבואי שישי שבת זהו יום הבוחר" של מאור כהן וזקני צפת, אין מילים אחרות שהייתי יכולה לדמיין על השיר הזה, וככה גם למאנקיז. היופי פה הוא בפשטות.
החלק שאני הכי אוהבת בשיר הוא ב-2:28, שמתחילות שוב הגיטרות אחרי השקט ופתאום המקצב מרגיש כפול ממה שהיה קודם (למרות שזה אותו אחד, בדקתי!). Talking about prespective!
שבת שלום לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה