לא עוד פוסט ליום האישה

את יום האישה הבינלאומי שנחגג (אפשר לומר נחגג?) ביום שישי בשבוע שעבר העברתי בהתלבטות האם לכתוב משהו מיוחד עבור או לפרסם פוסט כרגיל. כפי שאתם מבינים, ההחלטה נפלה על "לא" בגלל סיבות עקרוניות. יכולתי לעשות פה פוסט של שירי הנשים האהובים עלי, אבל זה משהו שיכולתי לעשות בכל יום בשנה, לא? ויכולתי לכתוב על כמה שירים שמתכתבים עם "העצמה נשית", אבל צירוף המילים הזה כבר כל כך מאוס (וגם עושה לי כבר בחילה) כך שהוא בכלל לא היה על הפרק. אז אתם מבינים - לא היה פה ממש משהו שיכולתי לעשות נגד ההיגיון של עצמי והחלטתי להתייחס ליום הזה כמו כל יום אחר.

הרי כל הנשים בחיים שלי הן נשים שעובדות, וקשה. הן מנהלות משפחות (ילדים, בני זוג ולרוב גם חיות מחמד), הן קורעות את התחת בעבודה שלא תמיד מכירה להן תודה והערכה, ובאופן כללי משמשות כמשענת ליותר מדי אנשים בחיים שלהן מבחירה, מכורח, או מעצם הטבע הנשי שלהן. אז על זה להקדיש להן יום? הנשים האלו עסוקות מדי כדי לעצור ולהגג וללהג על ענייני נשים, או לבזבז עוד כסף שאין להן על מבצעים "מיוחדים" ליום הזה. הן לא צריכות שיזכירו להן את עצם היותן נשים, זה ניכר בכל דבר שהן עושות.

אז החלטתי בסופו של דבר לעשות פוסט נשי, אבל לא במיוחד ולא בכוח, רק באהבה גדולה. יש הרבה מוזיקאיות שאני אוהבת ואני אכתוב עליהן בעתיד, אבל כרגע, תחושת הבטן שלי אומרת לי לכתוב על אחת ומיוחדת - קרן או (Karen O), סולנית ה-Yeah Yeah Yeahs.

Karen O (תמונה מפה)

היא לא סתם זמרת בלהקת רוק, יש לה פרסונה בימתית מהפנטת שדורשת תשומת לב (ואני יכולה להעיד על כך - ראיתי את הלהקה מופיעה כשהם חיממו את דפש מוד בהופעה הקודמת שלהם בארץ). היא מכניסה כל כך הרבה רגש והתכוונות לכל מילה שהיא שרה בקול הלא-שגרתי שלה שפשוט אי אפשר להתעלם. בעיניי היא מהממת, למרות שאין לה יופי קלאסי, ומה שאני עוד אוהבת בה זה שהיא לא מפחדת להיות מוזרה בכוונה בהבעות בזמן שהיא שרה כדי להעביר לקהל שלה כמה היא בתוך זה ובמידה רבה שואבת גם את הקהל. אפשר לראות את זה ממש טוב קליפ של הסינגל שדרכו הם פרצו  לתודעה המוזיקלית, Date With The Night. 

אני מרגישה קצת לא נעים לדבר רק על קארן או בלי לדבר על שני החברים האחרים בלהקה הניו יורקית, הגיטריסט ניק זינר והמתופף בראיין צ'ייס אבל בואו נודה באמת, יש נקודת מיקוד אחת בלהקה, והיא זו שמחזיקה את המיקרופון. המוזיקה שלהם התפתחה במהלך השנים מאינדי-גראג'י ולא מעובד לפופ-רוק מלוטש יותר אבל מגניב, כזה שיש לו אדג' מתאים בדיוק לקול של קארן או, לדוגמא השיר Maps שהוא שקט לכאורה, אבל עם טוויסט. אני לא יכולה לדמיין אפילו לכתוב פוסט על קארן או בלי לכתוב על השיר הזה, שהוא אחד מהאהובים עלי (ולא רק בקטגוריה של ה-Yeah Yeah Yeas אלא בכלל. הוא כולל בתוכו מפלים של רגש והמון כאב, הוא מדבר בשבילי על סוג של געגוע שלא ברור לי בדיוק, אבל ככה זה.

ועכשיו יצא ללהקה שיר חדש, Sacrilege. פירוש שם השיר הוא "שימוש לרעה במשהו קדוש" וממה שקראתי השיר מדבר על משהו כמו התאהבות במלאך נופל. או משהו. לא משנה לי בדיוק בגלל שהוא ממש ממש טוב מבחינה מוזיקלית. קארן נשמעת פה גם מכאנית וגם מלאת כאב אבל יש פה המון נשמה, והיא מונצחת בצורה הכי מדוייקת ע"י מקהלת גוספל הורסת בסיום.

האלבום המלא מתוכו לקוח השיר Mosquito אמור לצאת רשמית באמצע אפריל ומאוד מעניין לראות אם הלהקה תמשיך בכיוון הסוחף הזה. בעצם השיר הזה הוא המשך ישיר של Zero ו-Heads Will Roll מהאלבום הקודם !It's Blitz והוא מגלם בתוכו סגנונית הרבה יותר שמחת חיים ורקידות במוזיקה אבל מילים הרבה יותר אפלות.

אני מניחה שפשוט נצטרך לחכות ולראות.