יום שבת, 22 בדצמבר 2012

שירים של געגוע

כל שנה כשמתחיל החורף מתחילה אצלי תחושה של געגוע, והדבר המצחיק זה שאני אפילו לא יודעת למה אני מתגעגעת... יכול להיות שזה להתרוצצות בשלוליות אחרי הגשם הראשון? למגפי הגומי הוורודים עם ציור של הפנתר הוורוד שהיו לי בתור ילדה? לסדין חשמלי שמאפשר להיכנס למיטה חמה? ל"שחייה" דרך צמתים מוצפים בימים גשומים בדרך לבית ספר? הרבה זכרונות, אבל אף אחד מהם לא נותן מענה לגעגוע.

תמונה מהאינסטגרם שלי

כי במקרה הזה אני חושבת שהגעגוע הוא למשהו כללי יותר, להרגשה החופשיה וחסרת הדאגות שהיתה לנו כשהיינו ילדים, כשלא היו לרובנו עוד דברים של מבוגרים לעשות כמו לנקות את הבית, לעבוד, או לשלם חשבונות. ברור שכל הדברים האלו הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות, אבל עם היתרונות של להיות אדם בוגר מגיעים גם הדברים המעצבנים האלו שאנחנו צריכים לעשות כדי להיות מסוגלים לחיות כמו מבוגרים עצמאיים. אבל עדיין קיים הגעגוע הזה לתקופה שהם לא היו שם. מן הסתם היו שם דברים אחרים שעיצבנו אותנו הרי כבני אדם זה מאוד טבעי שנמצא ממה להתעצבן באותו הרגע, במיוחד כילדים, אבל במבט לאחור אנחנו מתרפקים על הנוסטלגיה הזו, אנחנו מדחיקים את הזכרונות הפחות טובים, את הרגעים שבהם כל כך רצינו "להיות גדולים" כבר וצובעים הכול בוורוד.

מצד שני געגועים יכולים להיות למשהו שחווינו בחיינו הבוגרים ואנחנו רוצים להחזיר לעצמנו - קשר עם בן/בת זוג, חבר קרוב שאיבדנו, קצת חופש, קצת שקט בראש מכל מה שמזמזם מסביב או קצת בהירות מחשבה שתסלק את העננות שאופפת אותנו. כל געגוע הוא לגיטימי.

שני השירים שעליהם החלטתי לכתוב הם שירים שאומרים בשבילי געגוע, והם מתאימים במיוחד לימים הקרים והגשומים האלו, ואפילו בלי להתכוון הם מרחיבים את הלב ונותנים הרגשה חמימה (כמובן ששוקו חם ופוך גם יכולים לעזור לעניין).

Death Cab For Cutie - Transantlatism

אין בשיר הזה הרבה מילים אבל הן אומרות כל כך הרבה. יש פה הקבלה של התרחקות בין בני זוג לשתי יבשות שמתרחקות בגלל אוקיאנוס, רק שבמקרה של השיר הזה האוקיאנוס נוצר ביום אחד ולא במהלך מיליוני שנים מה שמחזק את זה שמדובר בפרידה. הדימוי של שני בני הזוג כשתי יבשות מופרדות כל כך מתאים להרגשה של געגוע, למישהו שכבר לא זמין כמו שהוא היה, שהמרחק המנטלי בין שני הצדדים הוא כל כך גדול שאי אפשר לגשר עליו גם אם הם גרים דלת מול דלת. והמשפט הפשוט והקטן שמהדהד בין הגיטרות עד סיום השיר, בקול הגבוה והעדין של הסולן בן גיבארד "I need you so much closer" אומר הכול.


Stereophonics - Maybe Tomorrow

אני מאוד אוהבת את הסטריאופוניקס, מאז שגיליתי אותם אני מקפידה לעקוב אחרי כל מה שהם מוציאים ובכל אלבום אני מוצאת שיר שיכול בקלות להיכנס לפנתיאון השירים האהובים עלי. באלבום הרביעי של הלהקה You Gotta Go There To Come Back השיר הזה הוא Maybe Tomorrow שנכנס לי ללב בדיוק בתקופה שבה הייתי בלחץ מאוד גדול, ובתקופה של דאון מאוד לא כייפי. הרגשתי שהשיר הזה נכתב בשבילי, והוא דיבר בדיוק עלי ומבחינתי אין משהו שמחבר אותי לשיר יותר מאשר הדבר הזה. השיר מדבר על ההרגשה שפגעת בתחתית הבור, שרוצים לקחת ממך עוד חתיכה ואין לך כבר מה לתת. מה שעוד יותר גרוע זה שחלק מזה באשמתך, שאתה מושך את עצמך למטה, כי הכי קל להשאב לעצב. הימים האלו עם כל הייאוש שמתלווה אליהם מעוררים את הגעגוע לימים טובים יותר, למקום השמח יותר שבו היינו לפני כן, והגעגוע הזה ברוב המקרים הוא מה שמוציא אותנו מהדאון. כי תמיד צריך משהו להתגעגע אליו, ולעשות משהו שגורם לנו אושר כדי להגיע אליו. הבית האחרון בשיר מגלם מבחינתי את הכמיהה הזו והגעגוע.

I want a breeze and an open mind
I wanna swim in the ocean
Wanna take my time for me
All me 




הגעגועים האלו הם משהו חולף, הם יעברו לי עוד שבוע-שבועיים כשניכנס למצב חורף תקני. אבל אני מקבלת אותם בהבנה - גם אם הם מביאים מין דכדוך והרגשה שמשהו חסר, הם מזכירים לי שתמיד צריך את הרעב המטאפורי שמביא הגעגוע, משהו שידחוף אותי לגרום לכך שהיום הבא יהיה יותר טוב. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה