אני אתחיל בשורה התחתונה – היתה הופעה מצויינת. אבל זו לא הפתעה גדולה, אני יודעת שאני לא יכולה לצפות לפחות מזה מגרג דולי וחבריו. מה שכן הפתיע אותי הוא ההחלפה של כמעט כל הנגנים שהיו בקאסט המקורי של הטווילייט סינגרז בחבר'ה חדשים. זה לא שהם לא טובים, לדולי יש כישרון לאסוף סביבו נגנים מוכשרים. אבל משהו באינטראקציה שהיתה ביניהם לא זרם מבחינתי. נו שוין, שאלו יהיו הצרות שלי.
ההופעה היתה ברידינג 3, וזו היתה הפעם הראשונה שלי במקום הזה בהופעה. לא מקום רע, אבל יותר venue לאירועים לדעתי ופחות להופעות – הייתי שם כבר פעם אבל זה היה באיזה יריד של מגנום, נראה לי בשנה שעברה, ואני חושבת שמוד של אירוע מתאים למקום הרבה יותר. אין ולא יהיה מקום בארץ להופעות רוק כמו הבארבי. נקודה. כשהגענו היה דיי ריק, ופחדנו שיישאר ככה אבל התמלא יפה לקראת תחילת ההופעה. הקהל היה גם שונה מהקהל שמגיע לבארבי, באופן כללי היתה פחות אווירה של הופעת רוק ויותר אווירה של אנשים שבאו ל"אירוע". אולי זה שינוי האוויר בין דרום העיר לצפון הנמל. אולי זו רק אני.
עוד דבר אחד שיש לי להוריד מהלב לפני שנגיע להופעה – יש בישראל חוק שאוסר עישון במקומות ציבוריים. אבל ישראלים מ'כפת להם, נדליק איזה סיגריה, במילא לא אוכפים פה כלום. זה הגיע למצב שמקום שמלא בשלטים שאוסרים על עישון נראה כמו ואן של היפים מרוב עשן שמסתובב באוויר ולאף אחד לא אכפת. אז לי אכפת. אני לא מעשנת, אבל אני לא אנטי ברמה של הטפה ועניינים. כל אחד והחלטותיו הוא. כן מפריע לי שיש אנשים נבלות, שמאפרים לי לריאות רק כי הם "לא יכולים לראות הופעה בלי לעשן, זה לא מרגיש אותו דבר". גם אם נניח שאנשים הם קופי אדם בעלי יכולת סיפוק צרכים מיידית בלבד ולא בעלי התחשבות מינימאלית בחוקים יש להאשים את בעלי המקומות האלו, שלא אוכפים את החוק, ומה עוד, אם יש פקח, אומרים לאנשים מהר לכבות את הסיגריות, כדי שלא יקבלו קנס, ולא כדי לכבד את החוק. כמו שהתחוור לנו אתמול, אנשים מבינים רק ענישה, ועד שלא יגיע לפה איזה ג'וליאני לעשות סדר, ימשיכו להשתין בקשת על הציבור שרוצה לראות הופעה נטולת עשן. אם ישראלים לא יודעים לשמור על החוק, שיכריחו אותם, זה עבד עם הווסט הצהוב במכוניות ועם הקקי של הכלבים אז זה יכול לעבוד גם עם החוק הזה.
זהו. עד כאן קיטורים Serenity Now!
ההופעה, כאמור, היתה מצויינת. כל רוקר צריך להסתכל על גרג דולי וללמוד מהי הדרך הנכונה להתבגר. הקול, אח, איזה קול חרוך, שרוט וממיס. רואים שהוא נהנה על הבמה ונראה שהוא גם לא תדלק במשך כל ההופעה, רק מים מבקבוק. בהופעה הקודמת של הסינגרז בארץ שמעתי דיווחים שהוא שותה משהו ברמה של נפט. להרכב של הסינגרז נוסף כנר (שהיה גם הקלידן) ולדעתי הוא נתן משהו אקסטרה לשירים. כינור הוא כלי נגינה שמוסיף הרבה דרמה. דולי עצמו מתנהל באלגנטיות של טווס על הבמה, רוקד, מפלרטט עם הקהל (בביצוע נהדר ל-Too Tough To Die, שכלל חלק בלי מיקרופון!) ועובר בין הקלידים לגיטרה. החומר בסט הקיף את כל הדיסקוגרפיה של הלהקה, עם דגש ברור לאלבום הקודם Powder Burns ולאלבום האחרון Dynamite Steps. השיאים של ההופעה מבחינתי היו הביצועים ל-Bonnie Brae, ביצוע משולב ל-Love ו-Annie-Mae מהאלבום הראשון, Teenage Wristband וביצוע בהדרן של King Only ואחריו Esta Noche שסגר את ההופעה on a high note. בהסתכלות כוללת על ההופעה הסינגרז ודולי בהחלט סיפקו את הסחורה. הם נתנו הופעת רוק בלי פוזות ובלי קשקושים. כן ירבו הופעות כאלה.
אני אשאיר אתכם עם ביצוע לייב של Teenage Wristband, אמנם לא צילום שלי, אבל זה קליפ באיכות מצויינת מסיבוב ההופעות הזה (ההופעה הזו ספציפית היא בלונדון ממש לא מזמן).
פסח שמח לכולם! מי ייתן ותמצאו את האפיקומן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה