פלייליסט יומולדת

אתמול היה לי יומולדת, ומכיוון שהשנה התאריך יצא בשבת ובין חגים היה לי יום רגוע. רגוע מאוד. היה לי זמן להשלים הרבה דברים שרציתי לעשות רק בשביל ההנאה שלי, וכן, גם לשמוע המון מוזיקה שאני אוהבת. לחגיגות יש תמיד זמן ומקום אבל אם כבר יצא לי יום שכולו מוקדש לעצמי, בלי שום מחוייבות או דד-ליין התכוונתי לנצל כל דקה ממנו.

עוגת יומולדת מישהו? (תמונה מפה)

זו היתה חוויה נהדרת בשבילי, לשבת מול המחשב ולשלוף שירים מהבוידעם, כאלו שאני מכירה כבר שנים (וגם כאלו קצת יותר חדשים) שאותם אני אף פעם לא מעבירה כשהם עולים לי ב-shuffle באייפוד, ואת כולם אני אוהבת אהבה גדולה (וזו ממש לא מילה חזקה מדי במקרה הזה). יש פה המון סגנונות - מפופ רך עד רוק אגרסיבי, סקאלה מוזיקלית מגוונת ורחבה לכל אחד מהשירים האלו יש מקום אצלי, וגם עם השוני התהומי בסגנונות הם חיים בשלווה זה לצד זה וכל אחד מהם נותן לי משהו לנשמה שאני לא יכולה לקבל מהאחר. כולם יחד עושים אותי מאוד מאושרת.

אמנם יצאו לי במקרה 25 שירים כמו ברשימות ה-genius שלי אבל הפעם אין טכנולוגיה חכמה שמעורבת בבחירת השירים, כולם נבחרו בפינצטה על ידי, כמו גם סודרו בקפידה בסדר כמה שיותר הגיוני וזורם, למרות שלפעמים זה היה ממש לא אפשרי. זה החזיר אותי לתקופות שהייתי מסדרת לעצמי mixtapes, על קלטות טייפ ממשיות ומאוחר יותר על דיסקים. זה משהו שאני כבר לא עושה ממש לעצמי - כמויות המוזיקה שאני צורכת והטכנולוגיה הזמינה הכניעו אותי כנראה...

אז עכשיו, בזכות היום השקט הזה שעבר עלי דווקא ביומולדת שלי, קיבלתי את ההשראה לערוך מיקסטייפ בשבילי, ואפילו שהוא יצא אקלקטי מאוד, מבחינתי יש איזשהו חוט מקשר בין כל מה שיש שם. כשאני אצליח לשים את האצבע עליו אני אודיע לכם, אבל בנתיים it is what it is. 

מה יש לנו שם? אפגן וויגס (בהנהגתו של גרג דולי), ניו אורדר, Biffy Clyro, שיר של Kent שאחרי האלבום ממנו לקוח השיר רדפתי בלא פחות מארבע (!!) מגה-סטורס בלונדון, אהוביי הארקטיק מאנקיז, קצת U2 ו-REM (שניים מהשירים שלהם שאני הכי אוהבת), ועוד רבים וטובים, אבל גולת הכותרת והשיר שתמיד תמיד תמיד מעלה אצלי דמעות מטהרות הוא Winter האדיר של טורי איימוס האדירה לא פחות.

אני חורגת ממנהגי ולא פורטת את הרשימה הזו לפרטים אלא נותנת למוזיקה לדבר בעד עצמה, ויש לה המון מה להגיד, בשבילי ועלי, ואני מקווה שגם אתם תמצאו בה משהו שהיא יכולה להגיד בשבילכם.

Old Ideas With New Friends

באותה מידה הייתי יכולה לקרוא לפוסט הזה "האובססיה האחרונה שלי" ותאמינו לי ששקלתי את זה ברצינות. פשוט אין לי דרך אחרת להגיד את זה. נו שוין.

אף פעם לא הייתי ממש מעריצה של לאונרד כהן. אני מחכה מאחורי הספה עד שמטח העגבניות יעבור. עבר? טוב נמשיך - אני אוהבת את הקלאסיקות שלו (Suzanne, Chelsea Hotel No. 2 לדוגמא) שהם שירים על זמניים לדעתי, אבל מעולם לא הייתי מהפנאטים שמכירים כל ביסייד חשוך שאפילו כהן שכח שהוא הוציא. כזו אני.

עם זאת, אני לא יכולה שלא להתרגש מהשקתו של פרוייקט מוזיקלי מעניין לרגל צאתו של האלבום החדש של כהן. האלבום נקרא Old Ideas, והפרויקט Old Ideas With New Friends (הערוץ הרשמי ב-Vimeo) נותן לאמנים שפועלים בצידי המיינסטרים לתת את הפרשנות שלהם לשירים שמדברים אליהם מהקטלוג של כהן.

אם עקבתם אחרי הפוסטים בחודשים האחרונים, יש לי חיבה לקאברים, במיוחד אם הם טובים. במקרה שלא עקבתם, הנה דוגמאות פה ופה. לכן מאוד הגיוני לי שאני אקשיב לקאברים, אפילו אם אני לא מכירה ממש את המקור, אבל במיוחד אם שירים שאני אוהבת מבוצעים ע"י אמנים שאני אוהבת ומעריכה (לאו דווקא בצימוד).

במקרה, השיר הראשון ששמעתי מפרויקט המחווה הזה היה Paper Thin Hotel בגירסא של גרג דולי. את אהבתי לדולי חלקתי לא מכבר אז יש מצב שהיתי משוחדת עוד לפני שהתנגן התו הראשון, ואם לחזור לגילוי הנאות למעלה, לא הכרתי את המקור. מבחינתי זה היה שיר חדש לגמרי. האמת היו לי חששות קלים בנוגע לזה מכיוון שמש לא רציתי להתאכזב, אבל הלכתי על זה בכל מקרה. כמה דקות אח"כ הייתי עם פייבוריט חדש בפלייליסט - השיר כאילו נכתב על ידי דולי בכבודו ובעצמו. גם מהיכרותי עם יצירתו של כהן, לא מצאתי סממנים "כהניים" במלודיה, רק במילים הדוקרות. דולי פשוט לקח את השיר ועשה אותו שלו. שזה לא דבר כל כך רע אם תשאלו אותי. זה דווקא דיי חשוב לעשות כשאתה מבצע קאבר.

אחרי שהתעלפתי מהקאבר ושמעתי אותו בריפיט כמה פעמים עניין אותי לשמוע את הגרסא המקורית של השיר, רק כדי לדעת. אבל אם להיות כנה מאוד התאכזבתי ממנה - היא קברטית, עם עיבוד שממש לא מתאים למילים. זה הביא אותי לחשוב שדווקא דולי הביא, לשיר משהו שמאוד מתאים לו - הוא הפשיט את השיר מהפומפוזיות ומזמרי הליווי, עשה עיבוד נקי שעושה כבוד למילים ולמלודיה הבסיסית של השיר. האווירה, כמו ההגשה של דולי היא אינטנסיבית, סליזית ומרגשת. היא טוענת את השיר בסקס אפיל שלא נראה לי שאי פעם היה לו. ממש אפשר להרגיש כאילו אנחנו נמצאים איתו בחדר המלון.

הקאבר השני שיצא בפרויקט הוא There Is A War בביצוע של ה-Cold War Kids. בניגוד להתלהבות שלי מהקאבר הקודם, כאן אני חושבת שהקאבר לא מביא שום דבר חדש, הוא אפילו מוריד מהערך של הגירסא המקורית בה העיבוד הוא אינטיליגנטי ופשוט יותר, וה-phrasing של כהן פשוט גאוני. בואו נגיד שלהוסיף מכונות תופים לשיר ולשיר אותו כמו שהוא היה במקור זה לא בדיוק קאבר.

עוד קאבר ששוחרר בפרויקט הוא של השיר Everybody Knows שמבוצע ע"י ה-Cults. הוא כל כך מקושקש וחסר השראה עד שאני אפילו לא אטרח לדבר עליו. אם אתם מעוניינים הקאבר נמצא פה והמקור הנפלא פה.

גם עם האמביוולנטיות שלי לקאברים ששוחררו עד כה, אני מצפה לראות איזה עוד קאברים נקבל במהלך הפרויקט המעניין הזה. אני מאמינה בכך שנקודת מבט שונה וגישה מוזיקלית שונה יכולה לעשות פלאים לכמעט כל שיר, כל עוד נותנים כבוד למילים ולמקור.

You wanna go for a ride?

לרגל הגעתם לארץ של גרג דולי וה-Twilight Singers החלטתי לקבץ את השירים שמבחינתי שום מיקסטייפ טוולייטי לא שלם בלעדיהם. השירים האלה, בשבילי, הם הקרם דה לה קרם של ה-Twilight Singers והם מצטרפים לפנתיאון המכובד של השירים האהובים עלי של גרג דולי. ראוי להקדיש כמה מילים לגרג דולי, האיש בעל הקול הכי סליזי שאני מכירה ואוהבת מאז ימיו ב-Afghan Whigs, (חפשו את האלבום 1965). צורת ההגשה הזו שלו פשוט מתאימה לכל דבר שהוא עושה, אני לא יכולה לדמיין מישהו אחר שר את השירים האלו ושעדיין יהיה להם את אותו האפקט שימיס כל בחורה אלטרנטיבית. גם אחרי כל האלכוהול והסמים ולמרות העובדה שהוא היה שמנמוד גרג דולי הוא איש שיש לו יכולת מאגית כמעט להיות סקסי. Let's leave it to that.



(Hello There (Dulli

ועכשיו לרשימה – יש פה ייצוג מכובד לשירים מהאלבום השני, Blackberry Belle שהוא לטעמי גם האלבום הכי טוב שלהם והאהוב עלי ביותר. אני לא מתיימרת להביא פה רשימה שתציג את ההיסטוריה של הלהקה או שתשמש כמורה נבוכים, רק את מה שאני רואה כשירים הטובים ביותר שמזקקים בתוכם את כל מה שיש ללהקה ולגרג דולי להציע.

השירים שמסכמים בצורה הכי טובה את האלבום השלישי, Powder Burns, הם Underneath The Waves ו-There's Been An Accident. זה אלבום שקיבל השראה לא מבוטלת (לפי דיווחים לא רשמיים) מההתמכרות האחרונה והגמילה של דולי מסמים. כל האלבום הזה מלא בעליות ומורדות, שלוקחות אותנו כמאזינים לסיבוב ברכבת הרים רגשית. באופן אירוני אולי בחרתי את שני השירים שיש בהם באופן מובהק את רגעי ההיי הכי גדולים של האלבום. ואלוהים אדירים, איזה היי.

שני השירים הבאים לא מופיעים באותו אלבום אבל הם מופיעים יחד כי אלו שני שיתופי פעולה של דולי והסינגרז עם מארק לנגאן (לשעבר Screaming Trees), הראשון קאבר מפיל ל-Live With Me של מאסיב אטאק (מקור), שדולי ולנגאן ביצעו בסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ויצא מאוחר יותר ב-EP A Stitch In Time. לדעתי הקאבר הזה הרבה יותר עוצמתי מהמקור. השני, Number Nine הוא השיר המסיים את האלבום Blackberry Belle, שיר שקט שבוער לאט ועמוק עם הצלילים הכנסייתיים, הטקסט הדתי-משהו וזמרת סול הורסת שסוגרת את השיר. המלצת הגשה: בחדר אפל עם מחשבות קיומיות. 

השיר שאני הכי אוהבת מתוך האלבום הראשון, Twilight, הוא King Only. זה שיר יוצא דופן באלבום מכיוון שהוא לא מתיישב כל כך עם האלקטרוניקה העדינה ששולטת ברובו של האלבום. הוא מאופיין בסגנון שימשיך עם הסינגרז באלבומים הבאים, יותר עור ועצמות חשופים. 

בעיני, השירים Papillon ו-Teenage Wristband הם רגעי השיא של האלבום השני Blackberry Belle (יחד עם Number Nine שהזכרתי קודם), שאופיין בסאונד אגרסיבי מצד אחד ועדין ושברירי מהצד השני. עוד הצצה למכלול הניגודים שמרכיבים את דולי. אני יכולה לשמוע אותם שוב ושוב ולא יימאס לי.  

השיר האהוב עלי מתוך האלבום האחרון, Dynamite Steps, הוא On The Corner. הוא מסיים את הרשימה עם אנרגיות גבוהות (גם אם מטרידות). דולי נשמע (ונראה) באלבום הזה צלול בהרבה, אבל זה לא מוריד מהיצירתיות שלו במילימטר.  

אני רוצה לסיים בציטוט של דולי מתוך ראיון שלו ב-Q (גיליון 298) בו הוא מגדיר את השנים הפרועות שלו בצורה הטובה ביותר, ותוך כך נותן לנו עוד הצצה לאישיות המורכבת שהיא, לדעתי, הבסיס לכל כך הרבה מוזיקה נהדרת: 

"Fifteen year ago I issued myself a licence to go fucking crazy and did so with gleeful abandon... I'd always go to the edge - Like Wile E Coyote, I never realised there was only air underneath me and just kept running" (Greg Dulli, Maverick, Q298)