יום חמישי, 24 במרץ 2011

Biffy Clyro @ The Studio, Webster Hall NYC

כשהייתי עם אחותי בניו יורק יצא לי להשיג כרטיסים להופעה של Biffy Clyro שבדיוק הגיעו לעיר באותם תאריכים שאנחנו הגענו. זה שימח אותי מאוד מכיוון שאני תמיד מחפשת הופעות בכל עיר שאני נוסעת אליה (בעיקר בחו"ל) ובינתיים לא היה לי מזל עם הופעות. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הגניבה אותי העובדה שאני הולכת לראות להקה שאני ממש ממש אוהבת בסיבוב הופעות עם דיסק חדש וב-venue שהוא לא בסדר גודל של פסטיבל. אני מעדיפה בגדול לראות להקות במקומות קטנים יותר – יש משהו באינטימיות של מקום בגודל של סלון שדחוסים בו 200 חבר'ה מ-NYU ושתי בנות מישראל מאשר באצטדיון ענק וחסר אישיות. אני מעדיפה לראות את האמנים שאני אוהבת בגודל טבעי, ולא על מסכי ענק או כדמויות לגו על במה. ההופעה התקיימה בסטודיו ב-Webster Hall וכמו בכל מקום בניו יורק אסור לעשן שם, שינוי מרענן מהמאפרים לריאות בבארבי. אני לא אלאה אתכם במעללי להקות החימום, רק נגיד שאחת מהן עשתה הארד-קור מטאל עם סולן רובוקופי ביזארי.
במזל מצאנו מקום טוב, אין לי מושג איך לא זרקו אותנו משם כי היה ברור שזה לא אזור שקהל אמור לעמוד בו, אבל טוב שלא... ראינו מצויין בלי שהטיטאנים של NYU יסתירו לנו וגם הצלחתי לצלם המון תמונות טובות.
למי שלא מכיר Biffy Clyro היא להקה סקוטית, סיימון ניל, הסולן/גיטריסט והתאומים ג'יימס ובן ג'ונסטון (בס/קולות ותופים/קולות בהתאמה) הם חברי ילדות שהחליטו לעשות את המוזיקה שהם רוצים לשמוע. האלבומים הראשונים שלהם היו דיי כבדים מבחינת סאונד, לא מאוד קומוניקטיביים אבל בכל אלבום הם "התבגרו" והביאו את עצמם לכדי זהות מגובשת יותר. הדיסק הקודם שלהם Puzzle הראה כבר בכמה שירים מלודיות יותר ברורות והוא סלל את הדרך לדיסק האחרון שלהם, Only Revolutions שבעזרת ג'וש הומי (Queens of the Stone Age, Them Crooked Vultures) זיקק את יכולת כתיבת המלודיות שלהם למקסימום, והרעש שכבר הפך להיות סאונד שמאוד מזוהה איתם (של דיסטורשן, גיטרות תזזיתיות) למשהו שמשתלב בצורה הכי נכונה שאפשר באוזן. נקודה שצריך לתת עליה את הדעת (ואני בטוחה שאני אכתוב על זה פוסט מתישהו) זה מה יש לג'וש הום בידיים שגורם לכל להקה שעובדת איתו to strike gold.


Biffy Clyro (האתר הרשמי)
ההופעה היתה נהדרת, בגלל הנקודה שבה עמדנו אפשר היה לראות את הסט-ליסט, כל טיפת זיעה שסיימון ניל הגיר (ותאמינו לי, היו הרבה כאלה) ואת כל הריצות של עובד הבמה המסכן שהחליף לסיימון גיטרה כל שיר בערך. הסט היה מהודק, מעט מאוד דיבורים במבטא סקוטי כבד ובאופן כללי לא היה תו אחד מיותר. אפילו בשלב שהרגליים כבר איבדו תחושה מרוב עמידה אי אפשר היה להתיק את העיניים ממה שנעשה על הבמה. הדבר שהכניס אותנו לשוק היה החמצון התואם של השיער והזקן של סיימון, שדיווח שהוא עשה את זה ביפן, האמת? כבר ראו שורשים J
אחד מהשיאים של ההופעה היה הביצוע של Many of Horror שבעיני הוא אחד השירים המושלמים ביותר של הלהקה מ-Only Revolutions.

אי אפשר לדבר על ההופעה בלי לדבר על הקהל שהיה מטורף – חבורה של סטודנטים אמריקאים שיודעים כל מילה מכל שיר, כולל מהאלבומים הראשונים, שזה בכלל מרשים. היתה זרימה מדהימה של אנרגיה בין הקהל ללהקה וזה אחד מהדברים שעושים את ההופעה בשבילי.
מצטערת שאין לי את הוידאו המקורי שצילמתי בהופעה, יום אחד (כשאני אגלה איך) אני אדחוס אותו לגודל נורמלי...


ולסיום כמה תמונות של געגוע

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה