יום שבת, 13 ביוני 2015

חמישה שירים שאהבתי לאחרונה (Vol 9)

שוב עובר יותר מדי זמן בין פוסטים. אני עסוקה מדי בענייני יומיום והכתיבה תופסת מקום קטן יותר ויותר. אני לא יכולה להגיד שאני מרוצה מזה אבל אני כל פעם מבטיחה לעצמי שמעכשיו אני חוזרת לזה. מעכשיו אני אהיה ילדה טובה ואכתוב את כל הרעיונות שמסתובבים לי בראש אבל אני אסלח לעצמי גם אם אני לא אצליח לעמוד בזה ואצליח להרים את הראש רק מדי פעם כדי להגיד שאני עדיין חיה.  מקווה שגם אתם. 

אז היה לי שטף אדיר של מוזיקה חדשה לאחרונה. אחרי שלא שמעתי את הרדיו שאני אוהבת במשך יותר מדי זמן חזרתי להאזין ל-Xfm ויש שם מוזיקה נהדרת עכשיו. כדאי להעביר שם סיבוב שמיעה אם מתחשק לכם. 

אז בלי יותר מדי הקדמות נוספות, נצלול ישר למוזיקה. בשביל זה אנחנו פה לא?

1. The Mowgli's - San Francisco

שיר כל כך שמח ומלא חיים, מזמן לא שמעתי משהו שגרם לי לרצות לרקוד כל כך כמו זה. להקת אלט-רוק קליפורנית ומרגיש שהם מביאים לשיר הקייצי הזה את השמש והגלים של חוף וניס. 



2. Catfish and The Bottlemen - Homesick

חשבתי שככל שאני אתבגר אני אוהב פחות ופחות את המוזיקה שאהבתי בתור מתבגרת, פחות רעש ויותר מוזיקה של "מבוגרים" כמו שהגדרתי אותה פעם. ממש דמיינתי את עצמי באימה יושבת ומתענגת על "מתוק מאז" בהגשתו של דן כנר. אני מניחה שטעיתי כי ההעדפות המוזיקליות שלי נשארו פחות או יותר אותו דבר ואפילו הלכו לכיוון הכבד יותר לפרקים (למרות שאני עדיין מגדירה את הטעם המוזיקלי שלי כאקלקטי להחריד). אז השיר הזה נכנס לקטגוריה של להקות הפאנק רוק שלקחו קצת מכל מי שהיה לפניהם ועשו מישמש חינני - קצת Feeder, קצת Kooks והרבה סטייל שהופך אותם אולי לחצי גנריים מוזיקלית, אבל רק חצי. 



3. Jamie T - Don't You Find

סינגר-סונגרייטר וולשי שהתחיל את דרכו כבחור צעיר עם מבטא כבד שנשמע קצת כמו אלכס טרנר מהארקטיק מאנקיז אבל אחרי כמה שנים התפתח לפאזה יותר מהורהרת ושקטה, גרובית יותר וסקסית מאוד. העיבודים עדיין לא סבוכים מדי אבל הוא יותר "מופק" ומהוקצע (מה שמאפיין את רוב המוזיקה היום). זה לא גורע מהיופי של המוזיקה שלו.



4. Florence + The Machine - Ship To Wreck

השיר הזה כבר רץ תקופה בגלגל"צ וזה לא מפתיע אותי. זה אחד השירים הקליטים יותר באלבום החדש של פלורנס וולש. עם זאת זה לא הופך אותו לגנרי בשום צורה. כי פלורנס אף פעם לא באמת היתה מהעולם הזה, או היתה בת עשרים ממוצעת. הנשמה שלה זקנה, כאילו חיה בה צועניה בת מאה, שמפזרת את הוודו המהפנט שלה דרך מוזיקה פופולארית. אם מסתכלים על זה, החל מ-the Drumming Song דרך Spectrum ועד האלבום הנוכחי פלורנס התפתחה ועם ההצלחה לא רק שלא התקלקלה אלא קיבלה חופש אמיתי להיות בדיוק מי שהיא, בלי מסכות או העמדות פנים, בלי צורך לשחק את המשחק הסלבריטאי. היא מסקרנת, מסתורית, אניגמה. אי אפשר אף פעם לדעת מה היא חושבת או למה האלבום הבא שלה יחשוף אותנו כמאזינים אבל בין אם נאהב או נשנא, לא נוכל להתעלם. זה יגרום לנו להרגיש, ולרגע לא יהיה מוזיקת רקע. 



5. Paolo Nutini - Iron Sky

כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה לא היו לי מילים, אלו היו 6 ומשהו דקות של "וואו". אני לא יכולה לחשוב על דרך מושלמת יותר לסיים את החמישייה הזו מאשר עם השיר הזה. יש בו כל כך הרבה כוח וכל כך הרבה רגש ומעבר לזה פשוט תקשיבו, כל מילה שאני אגיד תגרע מהיופי שלו. 



אני בהחלט מקווה שהפעם הבאה תהיה קרובה יותר... fingers crossed

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה