יום שבת, 25 באוקטובר 2014

חמישה שירים שאהבתי לאחרונה (Vol 8)

אחרי העדרות ארוכה מדי אני צריכה לחזור לכתוב, ויש לי יותר מדי מילים בראש שמנסות להתארגן לפוסטים. אז עד שהן יתארגנו אני מתחילה בקטנה, עם חמישה שירים שחרכו את האוזניים שלי לאחרונה. 

התגעגעתם? כי אני כן.

1. The Kooks - Forgive and Forget

האמת היא שה-Kooks קנו אותי בשיר Sway מ-2009 והם לא הצליחו מבחינתי להתעלות שוב לאותה רמה של מוזיקה מפוצצת מרגש אבל השיר הזה ממש ממש חמוד. יש לו גרוב והוא רקיד לגמרי כולל הקליפ באווירת המוד (Mod), בדיוק מה שצריך כדי להתעורר בבוקר (למרות שיש בקרים ששום דבר לא יעזור בהם). 



2. Jack White - Lazaretto

לפעמים כל מה שצריך זה קצת גיטרות, והשיר הזה מספק אותן ובגדול, ביחד עם ההגשה הייחודית של וויט יש פה פצצת אנרגיה אגרסיבית וממכרת לפנים. 




3. Alt-J - Left Hand Free

אז Alt-J חזרו באלבום שני ואני מאוד אוהבת את מה ששמעתי ממנו עד כה. יש פה את הסגנון המאוד אופייני שלהם אבל יש הרגשה שמשהו השתדרג - הבניה של השירים או העיבוד הפכו ליותר רוקיסטים, עם יותר דיסטורשן, קצת פחות עדינים ממה שהם הציעו עד עכשיו. 



4. Gaslight Anthem- Rollin' And Tumblin'

אני לא אוהבת את העובדה שלהקות רוק שמעולות בשירים הרועשים יותר שלהן צריכות בלדת רוק כדי להיכנס לפלייליסט. כבר כתבתי כאן על Gaslight Anthem וביולי יצא להם אלבום חדש שמתוכו השיר הזה הוא הסינגל הראשון, רועש ונהדר לנהיגה כמו שאני אוהבת. אבל עדיין הקוד הגלגל"צי פוצח רק בעזרת בלדת הרוק Get Hurt שנטחנת בימים אלו. היא מאוד יפה ויש לה מבנה מצויין בז'אנר הזה של השירים האלה, אבל עדיין היא מחזיקה בעיקר בזכות הרגש. השיר הזה לעומת זאת רועש כמו שצריך וממשיך את הקו האמריקאי הבסיסי של הלהקה. הקליפ של השיר מזכיר לי את השימוש ההיסטרי ברקדניות שנעשה ב-Brianstorm של הארקטיק מאנקיז והשוואה כזו (גם אם רק ברמת הקריאייטיב) היא בדר"כ טובה.



5. Hozier - Take Me To Church

נכון, אם אתם עוקבים אחרי הפוסטים כבר הזכרתי את השיר הזה בפוסט המקומות הבטוחים שלי אבל החלטתי שיש לי צורך להרחיב עליו קצת. זה שיר יחסית ישן, הוא יצא כבר ב-2013 אבל זכה לעדנה מחודשת אחרי ששוחרר שוב בארה"ב ביוני השנה והתקבל שם בהצלחה גדולה וכך הסתנן גם לרדיו הישראלי. אני רוצה לחשוב ששמרתי את הטוב ביותר לסוף הפוסט. השיר הזה כל כך עצוב ומורבידי ועם זאת הוא כל כך יפה. אפשר להתייחס לשיר כפשוטו, אבל לפי הוזייר עצמו השיר הוא מטאפורה למוות שהוא רואה בהתפתחות מערכת יחסית:


"I found the experience of falling in love or being in love was a death, a death of everything. You kind of watch yourself die in a wonderful way, and you experience for the briefest moment – if you see yourself for a moment through their eyes – everything you believed about yourself gone. In a death-and-rebirth sense" (וויקיפדיה, ראיון לאייריש טיימס)

הפתיחה בסגנון כנסייתי, הכניסה של הלהקה לאחריה ואז ה"Amen" העירום שמגיע לפני הפזמון הדרמטי. ממש גוספל חדש בעור סינגר-סונגרייטר. אני מכורה.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה