שיר מלחמה

הפוסט של היום אמור היה להיות שונה לחלוטין, אבל לאור האירועים הבטחוניים האחרונים אני חושבת שאני אשים את הפוסטים הרגילים בהמתנה. זה נותן לי אפשרות לכתוב על דברים קצת יותר כללים במוזיקה, שלאו דווקא קשורים ישירות למוזיקה או לאמנים שאני שומעת.

מוזיקה תמיד משמשת כרקע והרבה פעמים מהדהדת לאירועים מכריעים במהלך ההיסטוריה. תקופות שונות אופיינו בז'אנרים שונים שהרבה פעמים התפתחו כתוצאה ישירה מהתקופה וכך שיקפו במדוייק את הלך הרוח שלה. דוגמאות? גוספל שהיה אמצעי המחאה המרכזי של האפרו-אמריקאים בארה"ב בשנות ה-60' הראפ והיפ-הופ שהתפתחו כדרך של מחאה מה-projects בברונקס, ניו יורק, פאנק-רוק שהתפתח במקביל משני צידי האוקיאנוס כמוזיקת מחאה רועשת ומובהקת כנגד הממסד, בעלת תכנים פוליטיים שזעקה את מה שהאדם הפשוט ברחוב רצה להגיד לממשלה שלו ולאנשים שמחליטים על גורלו, ובל לנו לשכוח את ילדי הפרחים והאופטימיות והאסקפיזם שהביא איתו וודסטוק

בגלל שהמוזיקה מדברת למשהו מאוד ראשוני במהות שלנו, הז'אנרים האלו קיבלו קישור כמעט סטריאוטיפי לתקופה ולאווירה שהם הביאו איתם. הרי אם אני אתאר לכם סגנון מוזיקלי של להקה חדשה ואגיד שהם נשמעים כמו הסקס פיסטולז, אתם תדעו כמעט מיד מה זה אומר עליהם גם בהקשר היותר רחב של מיהם הסקס פיסטולז ומה התקופה בה הם פעלו.

אולי בגלל שהמוזיקה הישראלית היא כל כך צעירה בהתייחסות למוזיקה העולמית לא נראה שאי פעם צמחה פה מוזיקה פופולארית (זאת אומרת - מנוגנת ורלוונטית גם היום) שהגדירה אירועים משמעותיים בתולדות המדינה. נכון, היו את שירי המלחמות, הלהקות הצבאיות ויפה ירקוני שהיו הפסקול של קום המדינה, והיתה כוורת, שהיתה מוסד בפני עצמה, אבל לא הגדירה או היוותה פסקול לאף אירוע גדול במיוחד. אם תחשבו על זה באמת, שירים כמו "פרחים בקנה" או "לו יהי" הם שירי תקווה גדולים, קלאסיקות ישראליות על-זמניות, אבל הם לא הגדירו תקופה. אני לא יודעת אפילו אם אפשר להגיד שהם שיקפו את הלך הרוח של התקופה בה הם נכתבו, כי אני לא יודעת כמה תקווה היתה אז... עכשיו כשאני חושבת על זה, בגלל ההתהוות של המוזיקה הישראלית במקביל להקמת המדינה יכול להיות שהדרך להסתכל על השיקוף במוזיקה הישראלית היא הפוכה - יכול להיות שהשירים נכתבו במטרה ליצור את המציאות, ליצור את הלך הרוח הלאומי.

אז עכשיו, אחרי כמה מערכות צבאיות בעזה המוזות שותקות. אין שירים חדשים שנכתבים במוזיקת המיינסטרים שמנסים להגדיר משהו לגבינו היום. ואני לא מדברת רק על עכשיו, נגיד בקיץ לפני שנתיים, בזמן ההפגנות הגדולות אני חושבת שמוזיקה היתה יכולה רק לתת להן יותר כוח, לקעקע בציבור את המסר שהן ניסו להעביר, מין working class hero כמו ברוס ספרינגסטין כזה שייתן לנו שיר שנוכל להזדהות עם המסר שלו, במקום שכל העניין יתמסמס לו. במערכה הצבאית הזו אנחנו לא צריכים עוד "לו יהי", את זה היה לנו כבר. אנחנו צריכים משהו שיוציא אותנו מהאדישות שלנו, שיזיז לנו משהו בנפש, שידבר על שלום, או על מלחמה, או על משהו שרלוונטי למקום והזמן בו אנחנו חיים. אני נשבעת לכם שאם אני שומעת עוד פעם אחת ברדיו את "שיר התקווה" של אביב גפן ("עד שיהיה טוב..."), אני משתגעת.

אז אני כשיר סיום לפוסט המהורהר הזה, שייתן לכולנו קצת תקווה אמיתית ומדבר עליה בצורה אוניברסלית אני בוחרת ב-Woodstock בביצוע ג'וני מיטשל. השיר הזה רלוונטי היום באותה מידה בה כמו בתקופה שהוא נכתב. כן, מדובר פה על וודסטוק של ילדי הפרחים אבל אפשר להסתכל על וודסטוק כמקום שיש בו תקווה והשלמה, מין גן עדן מודרני. ההרגשה שנוכל לעשות מה שאנחנו רוצים בלי איום של מלחמות או פוליטיקה, מקום טהור ואידילי.
הביצוע של מיטשל טהור וזך כמו המקום שהיא מתארת במילים פשוטות וקטנות, , מלווה את עצמה בפסנתר חשמלי, וכל פעם שהקול שלה נוסק כשהיא שרה את המילה golden הלב שלי מתכווץ ומתרחב בו זמנית. השיר הזה נותן לי תקווה, המילים שלו מפיחות בי השראה, ואני ממליצה לכם לשמוע אותו לבד, באוזניות, בעיניים עצומות, להצטמרר ממנו בכל פעם מחדש.

Woodstock / Joni Mitchell (1969)

I came upon a child of God
He was walking along the road
And I asked him, where are you going
And this he told me
I'm going on down to Yasgur's Farm
I'm going to join in a rock 'n' roll band
I'm going to camp out on the land
I'm going to get my soul free
We are stardust
We are golden
And we've got to get ourselves 

Back to the garden

Then can I walk beside you
I have come here to lose the smog
And I feel to be a cog in something turning
Well maybe it is just the time of year
Or maybe it's the time of man 

I don't know who I am
But you know life is for learning            

We are stardust
We are golden
And we've got to get ourselves 

Back to the garden

By the time we got to Woodstock
We were half a million strong
And Everywhere there was song and celebration
And I dreamed I saw the bombers
Riding shotgun in the sky
And they were turning into butterflies
Above our nation
We are stardust
Billion year old carbon
We are golden
Caught in the devil's bargain
And we've got to get ourselves   

Back to the garden.

(To some semblance of a garden)

תשמרו על עצמכם.