המוזיקה הישראלית שזורה בשירים שכולנו מכירים (פחות או יותר) שמתורגמים משפת מקור אחרת (אנגלית, צרפתית וכו'). והרשימה לא קטנה בכלל - "לילה" של נוער שוליים, "מלך העולם" של שלמה ארצי, "עפיפונים" של נקמת הטרקטור, מגוון שירים של יוסי בנאי שהם תרגום של שאנסונים צרפתיים, וזה בכלל בלי להזכיר את מגוון השירים ה"ים תיכוניים" שמתהדרים ב"לחן: יווני".
אז תרגומים לשירים היו פה תמיד, אבל הם תמיד נעו בסקאלה השקטה-עד-שאנסונית (או אם אתם מתעקשים, בתרבות ה"כפיים!") ושירי המקור לא היו כאלו שנחשבים קלאסיקות במפת המוזיקה העולמית. זה תמיד נראה מרתיע לנסות להתמודד עם שיר מוכר, ועוד כל כך מוכר שאנשים לא יכולים לחשוב על השיר באף צורה אחרת. וכאן נכנסת להקה ישראלית צעירה, "המופע של בינדר ודנדט" (מין משחק מילים משעשע שכזה). הלהקה מבצעת גרסאות מתורגמות לעברית של שירי רוקנ'רול מהסיקסטיז והסבנטיז. עכשיו רגע קטן לגילוי נאות - אחד משני סולני הלהקה הוא בן דוד שלי והזמין אותי להופעה חינמית שהם נתנו בבלום בר התל אביבי.
עכשיו תבינו, אני גדלתי בבית שכל יום שישי אחר הצהריים בזכות אמא שלי, יחד עם ניחוח עוגות השמרים האלוהיות שלה, שמענו את "מתוק מעז" בהגשת דן כנר שהיה מכריז בקולו הרדיופוני על השירים המושמעים כאילו כרגע השתחררו לרדיו, ומדקלם את המילים בתרגום מדוייק לעברית תקנית כאילו היו שירה ("אמרו ללורה שאני אוהב אותה/ אמרו ללורה שאני זקוק לה"). תמיד צחקתי על זה שהוא משמיע שם כל פעם את אותם 20 שירים, בסדר שונה, אבל בסופו של דבר אני כן יודעת להעריך את המטען ההיסטורי שמגיע עם השירים האלו ואת המשמעות שלהם כקלאסיקות מוזיקליות שיחיו לנצח ולכן זה מאוד טריקי לקחת את השירים האלו שמוכרים כל כך ולתת להם פרשנות, ועוד בעברית, לא פחות.
אבל הומור הוא אחד הדברים שעוזרים לחבר'ה של בינדר ודנדט לעבור את המשוכה של לתרגם את השירים ועדיין להראות להם כבוד. מילות השירים הופכות מפורמט של אנגלית יומיומית לפורמט של עברית חברה'מנית שהיתה מקובלת בסיקסטיז והסבנטיז. הגישה של הלהקה מאוד כייפית, ובהופעה ההרגשה היא של הישאבות לאווירה אחרת, חזרה אחורה בזמן שנראית מאוד מוזרה כשאתה יושב בבר מודרני. אבל פתאום כל זה לא משנה - יש משהו כל כך מקסים בנוסטלגיה של השירים "של פעם", ודווקא בזכות התרגום של השירים לעברית אין תחושה שיושבים ומקשיבים ללהקה שמבצעת קאברים אלא יותר של העלאה באוב של להקות הקצב הקלאסיות.
לא תמיד המילים העבריות יושבות בצורה מושלמת על המלודיה המוכרת ויש רגעים שזה נשמע לי קצת מוזר (וזה נובע מבעיה של השפה עצמה), אבל ברובו הגדול, הפורמט המתורגם עובר מצויין ומשעשע לפרקים. השיר שתפס אותי הכי חזק הוא "בואי אלי", הגירסא העברית של השיר For Your Love בביצוע המקורי של ה-Yardbirds. הגירסא של בינדר ודנדט נשענת גם מילולית על המקור, מה שהופך אותה למאוד אמינה בעיניי. אצלי זה הגיע למצב בו שמעתי ברדיו לא מזמן את השיר המקורי והמילים הראשונות שעלו לי לראש היו "בואי אלי". זה רק אומר שכשזה עובד, זה עובד מצויין.
מעניין לראות מה יהיה הכיוון אליו תתקדם הלהקה. הם חיים ונושמים אולד-סקול רוקנ'רול והם הולכים עם זה עד הסוף, אבל זה עדיין מסווג אותם בעיקר כלהקת קאברים, למרות שיש להם טוויסט שמפריד אותם מהשאר (לדוגמא הרכבי קאברים של הביטלס או של ה-Doors). יכול להיות שהשלב הבא של הלהקה הוא יצירה של חומר מקורי שמביא את גישת הרוקנ'רול המשוחררת שלהם לשירים חדשים שלא יועמדו בהשוואה למשהו שהיה לפניהם. זה אמנם דבר מפחיד כשלעצמו, להוציא משהו שהוא כולו שלך ללא ההילה של השיר המקורי, אבל זה מה שעושה את זה לכל כך מרגש.
אז תרגומים לשירים היו פה תמיד, אבל הם תמיד נעו בסקאלה השקטה-עד-שאנסונית (או אם אתם מתעקשים, בתרבות ה"כפיים!") ושירי המקור לא היו כאלו שנחשבים קלאסיקות במפת המוזיקה העולמית. זה תמיד נראה מרתיע לנסות להתמודד עם שיר מוכר, ועוד כל כך מוכר שאנשים לא יכולים לחשוב על השיר באף צורה אחרת. וכאן נכנסת להקה ישראלית צעירה, "המופע של בינדר ודנדט" (מין משחק מילים משעשע שכזה). הלהקה מבצעת גרסאות מתורגמות לעברית של שירי רוקנ'רול מהסיקסטיז והסבנטיז. עכשיו רגע קטן לגילוי נאות - אחד משני סולני הלהקה הוא בן דוד שלי והזמין אותי להופעה חינמית שהם נתנו בבלום בר התל אביבי.
עכשיו תבינו, אני גדלתי בבית שכל יום שישי אחר הצהריים בזכות אמא שלי, יחד עם ניחוח עוגות השמרים האלוהיות שלה, שמענו את "מתוק מעז" בהגשת דן כנר שהיה מכריז בקולו הרדיופוני על השירים המושמעים כאילו כרגע השתחררו לרדיו, ומדקלם את המילים בתרגום מדוייק לעברית תקנית כאילו היו שירה ("אמרו ללורה שאני אוהב אותה/ אמרו ללורה שאני זקוק לה"). תמיד צחקתי על זה שהוא משמיע שם כל פעם את אותם 20 שירים, בסדר שונה, אבל בסופו של דבר אני כן יודעת להעריך את המטען ההיסטורי שמגיע עם השירים האלו ואת המשמעות שלהם כקלאסיקות מוזיקליות שיחיו לנצח ולכן זה מאוד טריקי לקחת את השירים האלו שמוכרים כל כך ולתת להם פרשנות, ועוד בעברית, לא פחות.
 |
| בינדר ודנדט |
אבל הומור הוא אחד הדברים שעוזרים לחבר'ה של בינדר ודנדט לעבור את המשוכה של לתרגם את השירים ועדיין להראות להם כבוד. מילות השירים הופכות מפורמט של אנגלית יומיומית לפורמט של עברית חברה'מנית שהיתה מקובלת בסיקסטיז והסבנטיז. הגישה של הלהקה מאוד כייפית, ובהופעה ההרגשה היא של הישאבות לאווירה אחרת, חזרה אחורה בזמן שנראית מאוד מוזרה כשאתה יושב בבר מודרני. אבל פתאום כל זה לא משנה - יש משהו כל כך מקסים בנוסטלגיה של השירים "של פעם", ודווקא בזכות התרגום של השירים לעברית אין תחושה שיושבים ומקשיבים ללהקה שמבצעת קאברים אלא יותר של העלאה באוב של להקות הקצב הקלאסיות.
לא תמיד המילים העבריות יושבות בצורה מושלמת על המלודיה המוכרת ויש רגעים שזה נשמע לי קצת מוזר (וזה נובע מבעיה של השפה עצמה), אבל ברובו הגדול, הפורמט המתורגם עובר מצויין ומשעשע לפרקים. השיר שתפס אותי הכי חזק הוא "בואי אלי", הגירסא העברית של השיר For Your Love בביצוע המקורי של ה-Yardbirds. הגירסא של בינדר ודנדט נשענת גם מילולית על המקור, מה שהופך אותה למאוד אמינה בעיניי. אצלי זה הגיע למצב בו שמעתי ברדיו לא מזמן את השיר המקורי והמילים הראשונות שעלו לי לראש היו "בואי אלי". זה רק אומר שכשזה עובד, זה עובד מצויין.
מעניין לראות מה יהיה הכיוון אליו תתקדם הלהקה. הם חיים ונושמים אולד-סקול רוקנ'רול והם הולכים עם זה עד הסוף, אבל זה עדיין מסווג אותם בעיקר כלהקת קאברים, למרות שיש להם טוויסט שמפריד אותם מהשאר (לדוגמא הרכבי קאברים של הביטלס או של ה-Doors). יכול להיות שהשלב הבא של הלהקה הוא יצירה של חומר מקורי שמביא את גישת הרוקנ'רול המשוחררת שלהם לשירים חדשים שלא יועמדו בהשוואה למשהו שהיה לפניהם. זה אמנם דבר מפחיד כשלעצמו, להוציא משהו שהוא כולו שלך ללא ההילה של השיר המקורי, אבל זה מה שעושה את זה לכל כך מרגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה