יום שבת, 27 באוקטובר 2012

You Know My Name

העיבוד הקולנועי שנעשה לסדרת ספרי ג'יימס בונד הוא מהמוצלחים שנעשו בהיסטוריה של הקולנוע (טוב, אולי חוץ משר הטבעות...) והם עומדים היטב במבחן הזמן ולעיתים הגדירו את האישיות של השחקן הנושא בתפקיד בונד. המרגל הכל-יכול השרמנטי, שתמיד מצליח להציל את המצב בדקה האחרונה ולעשות את זה בכל כך הרבה סטייל. הוא הדמות האניגמטית ביותר על מסך הקולנוע ועם זאת כולנו יודעים איך הוא שותה את המרטיני שלו. אפשר להגיד ש"ג'יימס בונד" הוא הזיקית האולטימטיבית מבחינת דמותו הקולנועית וכל שחקן שמלוהק לשחק אותו יוצק בו עוד נדבך משלו שבונים לנו מול העיניים את המרגל המושלם. רק תחשבו על השחקנים שגילמו את בונד במהלך השנים הרבות בהן מלווים אותנו הסרטים ובהם שון קונרי, רוג'ר מור, פירס ברוסנן, דניאל קרייג - כולם תרמו משהו משלהם לדמות הזו והפיחו חיים בספרים המקוריים של איאן פלמינג.

סדרת ספרי ג'יימס בונד בהוצאה מחודשת מ-2008, איור הכריכות המהמם ע"י מייקל ג'ילט

את הסרט האחרון בסדרה עוד לא ראיתי אבל זו לא בדיוק הסיבה לכבודה התכנסנו כאן היום - זה עדיין בלוג מוזיקה. עם כל יציאה לקולנוע של סרט חדש בסדרת בונד מגיע גם שיר נושא, שמגלם בתוכו את רוח הסרט ונהייה ברוב הפעמים ישות נפרדת ועצמאית לגמרי, וכמו שחלק מהסרטים הפכו לקלאסיקות, כך גם חלק מהשירים שליוו אותם.

השיר שמלווה את הסרט האחרון, Skyfall מבוצע ע"י אדל. עכשיו, אם עקבתם אחרי הבלוג אתם כבר יודעים על ה-girl crush שיש לי על אדל, אין לי מספיק סופרלטיבים בהם אני יכולה לתאר אותה אבל היא בכל שיר שלה ששמעתי עד היום הרגשתי את הכנות המצמררת שלה, את העובדה שהיא לא מנסה להיות אף אחד אחר חוץ מעצמה וכמובן הקול שלה - איזה קול ענק. השיר הזה הוא בעל אווירה בונדית טיפוסית - יש פה המון דרמה, שמתעוררת לחיים מעיבוד תזמורתי עשיר וסוחף, ואדל מפגינה שליטה כמעט לא אנושית בקול שלה. כולנו יודעים מה היא יכולה לעשות מבחינה ווקאלית, הרי שמענו את Rolling In The Deep (אם להזכיר שיר אחד בלבד) אבל דווקא השליטה הזו, לעמוד בפיתוי ולא להיסחף עם המוזיקה הרועמת ברקע ולשמור את השיא רק לסוף זה משהו שצריך להעריך אותה עליו פי כמה וכמה.
הרי במוזיקת הפופ היום אם אתה לא צועק אתה לא יודע לשיר - כל תוכניות הריאליטי המוזיקליות בהן נדרשים המתחרים "to bring it" ו-"give it a 110%" מיתרגמות לשירים שכל הברה בהם היא גדולה מהחיים וזה מוריד קצת מהפורפליי ששיר טוב צריך לספק למאזין. לכן שיר שבנוי בצורה כל כך חכמה, כמו Skyfall, שבונה את המתח לאט וביד בוטחת עד לשיא הבלתי נמנע בסופו הוא משהו כל כך מרענן.


אני יכולה לראות את אדל בשיר הזה כעומדת בגאווה בשורה אחת עם מיטב הדיוות הגדולות מהחיים שביצעו שירים קלאסים בסדרת בונד דוגמת גלדיס נייט, שירלי בייסי וטינה טרנר. אדל לא מנסה להמציא את הגלגל - היא נותנת כבוד למורשת המוזיקלית של בונד ובצדק רב. הרי כל מורשת בונד היא קלאסיקה, מרגל אולד-סקול הלבוש במיטב חליפות המעצבים, מסתובב בנשפים הנחשבים ביותר ומציל את הממלכה, והכול בשירות הוד מלכותה. יש קסם נאיבי בסרטים האלו, במה שהיה נחשב לריגול לפני שהיה לנו את ג'ק באואר ואת ה-CTU ובגלל זה אני חושבת שסדרת סרטי בונד כל כך מצליחה.

אני רוצה לסיים בשניים משירי בונד האהובים עלי ביותר:

הראשון הוא Diamonds Are Forever המבוצע בשלמות ווקאלית על ידי שירלי בייסי המלווה את הסרט בעל אותו השם. שיר בונד קלאסי לגמרי ולא הייתי יכולה לדמיין אף אחת אחרת שרה אותו. יש בקול של בייסי עומק וכוונה מדהימים שקשה למצוא אצל זמרים היום, טוב, אולי אצל אדל...



השיר השני הוא You Know My Name בביצוע כריס קורנל מתוך הסרט Casino Royale ונראה לי שהוא אחד מהשירים היחידים שסוטים מהמיינסטרים של שירי בונד, אבל אני חושבת שזה דווקא מה שמייחד אותו ונותן לו אדג' על פני הרבה שירי בונד. קורנל הוא ווקאליסט רוק מבריק והוא יודע לנצל היטב את מיתרי הקול שלו כדי לקחת שיר רוק פשוט וישיר לכאורה ולתת לו טוויסט לא צפוי, שמגיע מהתכתבות השירה של קורנל עם צלילי הרקע של התזמורת שמעשירה את צליל הרוק ומחברת אותו לדרמה הבונדית, שנזכור בדיוק עם מי יש לנו כאן עסק.


אז מה אתם אומרים, ללכת לראות בקולנוע או לחכות ל-DVD? או אולי אפילו לא לטרוח?


2 comments:

  1. מסכימה עם כל מה שכתוב. אדל מדהימה, וכריכות הספרים מעולות. בכלל ג'יימס בונד זו אגדה קלאסית ונצחית. מעניין אותי איך היה לעשות סדרות לטלוויזיה דווקא מבונד.

    השבמחק
  2. האמת זה באמת יכול להיות מעניין, במיוחד עם הרמה הכמעט קולנועית של הפקות הטלוויזיה היום.

    השבמחק