לאחרונה מושמעים ברדיו שני שירים ישראליים שממש ממש אהבתי, וזה מאוד משמח אותי לכתוב את זה כי אני תמיד מחפשת מוזיקה ישראלית שתרגש אותי.
השיר הראשון הוא "מישהו פעם" של עברי לידר. על עברי לידר יש לי בטן חצי מלאה. למה חצי? כי האלבומים הראשון והשני שלו היו נהדרים ובאמת הצביעו על לידר כשייך לדור המוזיקאים הצעירים שיעצבו את העתיד של המוזיקה הישראלית. האלבום השלישי היה בסדר, לא משהו מעבר לזה, אבל מה שהגיע אחר כך ממש לא דיבר אלי. היה שם משהו מתאמץ מדי, לוחץ בכוח, וזה ממש לא התאים לי, אז דילגתי על האלבומים האלו. בנוסף פרויקט הצד של לידר TYP לא ממש היה כוס התה שלי ולכן גם הוא לא ממש זכה להתייחסות מעמיקה מעבר לטבח שהם ביצעו לטעמי ב-D.I.S.C.O.
את הקול של לידר קשה לפספס כשהוא מושמע ברדיו. כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה וזיהיתי אותו, הוא גרם לי לעזוב את מה שעשיתי באותו רגע, לכבות את המחשבות ואת הדברים שצריך לעשות, ולהקשיב. זה לא קרה לי הרבה זמן כבר ברדיו, במיוחד לא ברדיו ישראלי וזה כבר ראוי לציון. בשיר הזה לידר חוזר למה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לכתוב שיר יפיפה שמצליח לרגש בלי שום מאמץ. הפסנתר שמוביל את השיר נע בין שברירי לאלים וחוזר חלילה ומחמיא היטב למילים שמתארות אהבה גדולה, שלא תלויה בדבר, ושהסתיימה במפח נפש גדול בגלל חוסר בטחון של אחד הצדדים. לידר כותב כאן מנקודת מבט נשית ואני מאוד אוהבת שהוא עושה את זה (לדוגמא בשיר המצויין שלו "מרי לנצח") כי לדעתי הוא מצליח לעשות את זה בצורה מאוד אמינה ולא מלאכותית. עברי לידר כבר מזמן לא שר בכזה שכנוע פנימי אמיתי.
השיר השני הוא של להקת "כל החתיכים אצלי" בהנהגתה של איה זהבי פייגלין (שהגיעה בשלב כלשהו לכוכב נולד ועשתה שם בדיוק מה שבא לה, bless her). השירים הקודמים שלהם ששמעתי היו במקרה הטוב מצחיקים, ובמקרה הרע משחררים ממני הבעה של WTF. בכל מקרה המילים של זהבי פייגלין היו תמיד ישירות ולא מתנצלות. פה, בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה קלטתי שיש פה ווינר אמיתי של השיטה שלה - מילים באותה המתכונת אבל המלודיה - איזה מלודיה! היא מהווה את הרקע המושלם להאזנה אמיתית למילים הנוקבות בלי לנסות למצוא אותן בתוך הרעש, ועל זה שאפו.
אפשר להגיד שזה לא אופייני לי להתלהב משירים ישראליים, אבל זה רק אומר משהו מאוד חזק לדעתי על כמה הם טובים בעיני, שהם לא עוד משהו ששמים ברדיו כ"שיר מילוי" (filler) ועובר לידך. לידי, לפחות, זה לא עבר בלי תגובה ראויה.
השיר הראשון הוא "מישהו פעם" של עברי לידר. על עברי לידר יש לי בטן חצי מלאה. למה חצי? כי האלבומים הראשון והשני שלו היו נהדרים ובאמת הצביעו על לידר כשייך לדור המוזיקאים הצעירים שיעצבו את העתיד של המוזיקה הישראלית. האלבום השלישי היה בסדר, לא משהו מעבר לזה, אבל מה שהגיע אחר כך ממש לא דיבר אלי. היה שם משהו מתאמץ מדי, לוחץ בכוח, וזה ממש לא התאים לי, אז דילגתי על האלבומים האלו. בנוסף פרויקט הצד של לידר TYP לא ממש היה כוס התה שלי ולכן גם הוא לא ממש זכה להתייחסות מעמיקה מעבר לטבח שהם ביצעו לטעמי ב-D.I.S.C.O.
את הקול של לידר קשה לפספס כשהוא מושמע ברדיו. כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה וזיהיתי אותו, הוא גרם לי לעזוב את מה שעשיתי באותו רגע, לכבות את המחשבות ואת הדברים שצריך לעשות, ולהקשיב. זה לא קרה לי הרבה זמן כבר ברדיו, במיוחד לא ברדיו ישראלי וזה כבר ראוי לציון. בשיר הזה לידר חוזר למה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לכתוב שיר יפיפה שמצליח לרגש בלי שום מאמץ. הפסנתר שמוביל את השיר נע בין שברירי לאלים וחוזר חלילה ומחמיא היטב למילים שמתארות אהבה גדולה, שלא תלויה בדבר, ושהסתיימה במפח נפש גדול בגלל חוסר בטחון של אחד הצדדים. לידר כותב כאן מנקודת מבט נשית ואני מאוד אוהבת שהוא עושה את זה (לדוגמא בשיר המצויין שלו "מרי לנצח") כי לדעתי הוא מצליח לעשות את זה בצורה מאוד אמינה ולא מלאכותית. עברי לידר כבר מזמן לא שר בכזה שכנוע פנימי אמיתי.
השיר השני הוא של להקת "כל החתיכים אצלי" בהנהגתה של איה זהבי פייגלין (שהגיעה בשלב כלשהו לכוכב נולד ועשתה שם בדיוק מה שבא לה, bless her). השירים הקודמים שלהם ששמעתי היו במקרה הטוב מצחיקים, ובמקרה הרע משחררים ממני הבעה של WTF. בכל מקרה המילים של זהבי פייגלין היו תמיד ישירות ולא מתנצלות. פה, בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה קלטתי שיש פה ווינר אמיתי של השיטה שלה - מילים באותה המתכונת אבל המלודיה - איזה מלודיה! היא מהווה את הרקע המושלם להאזנה אמיתית למילים הנוקבות בלי לנסות למצוא אותן בתוך הרעש, ועל זה שאפו.
אפשר להגיד שזה לא אופייני לי להתלהב משירים ישראליים, אבל זה רק אומר משהו מאוד חזק לדעתי על כמה הם טובים בעיני, שהם לא עוד משהו ששמים ברדיו כ"שיר מילוי" (filler) ועובר לידך. לידי, לפחות, זה לא עבר בלי תגובה ראויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה