טוב, אז כדי לעזור לי להיגמל קצת מפרויקט בריטניה, למרות שיש מצב שיהיה לי relapse פה ושם, אני שמחה להגיש לכם עוד מיקס genius. ומזמן לא היה לנו פה מיקס כזה. גם העובדה שיום כיפור עכשיו מעודדת אותי לכתוב את הפוסט הזה עם רשימת שירים לא קטנה (פתאום 25 שירים נראה כמו המון!) כי גם לי וגם לכם יהיה קצת זמן לצלול לתוך מוזיקה נהדרת. ויש מין שקט כזה שהמצברוח של הרשימה הזו מתאים לו במיוחד.
הרשימה הזו נוצרה מתוך זה שלא היה לי מה לשמוע באייפוד. טוב, זה לא בדיוק שלא היה לי מה לשמוע אלא שזה מקביל לטרוניה המקובלת בקרב המין הנשי (שגם אני חוטאת בה) "אין לי מה ללבוש" מול ארון מתפקע מבגדים. אז אני עומדת מול אייפוד מתפקע משירים ולא בא לי באמת לשמוע אף אחד מהם באופן מיוחד. אבל אז אני מוצאת את החולצה המהממת הזו (אהמ, השיר הנפלא הזה. תצטרכו לסלוח לי, אני צריכה להשתחרר מההקבלה הקודמת) ששכחתי בכלל שהיתה שם, ופתאום הכל מסתדר במקום.
אז השיר שגיליתי מחדש ועליו מתבסס הפלייליסט הזה הוא Getting Up With You של ה-Yeah You's, כן אני יודעת שהשם מטופש, אבל אין לי מה לעשות בקשר לזה, והוא קובע את הטון לרשימת השמעה מלאה בפופ-רוק נוצץ וממלא. ומה שמצחיק זה שהמון מהשירים שם לא שמעתי באמת באמת מזמן, מהשירים האלו שאני שמה באייפוד ושוכחת שהם שם. מזל שיש לי genius כדי להזכיר לי אותם.
למי שלא עקב או שלא זוכר, רשימת genius מתבססת על פיצ'ר ה-genius שקיים באייפוד ומטרתו לסדר למאזין רשימה של שירים שסגנונה מתבסס על שיר ספציפי שאותו בוחרים בתחילת התהליך. אני מאוד אוהבת את הפיצ'ר הזה, ומדי פעם בפעם אני כותבת פוסט על רשימת genius שהיתה טובה מדי כדי לשמור אותה רק לעצמי. 25 שירים שמתאימים למצברוח הנוכחי שלי.
עוד הערה קטנה: הגעתי למסקנה שהפורמט הנוכחי של הפוסטים האלו מסורבל מדי, קליפים ביוטיוב מאיטים מאוד את זמן הטעינה של העמוד ומעצבנים באופן כללי. אז החלטתי להביט לעבר הקידמה ואני עוברת לערוך את רשימות ההשמעה שלי ב-Grooveshark. מה זה אומר מבחינתכם? שעכשיו יש widget של הפלייליסט בתחילת כל פוסט והם יתנגנו באופן רציף לפי הסדר שבו אני כותבת עליהם (שהוא הסדר שבו הופיעו ברשימה המקורית באייפוד). כמובן שבמסגרת הפורמט החדש של הרשימה יש אפשרות לעבור בין השירים בצורה יותר נוחה ונראה לי שהוא עדיף באופן כללי מבחינת נוחות. תקנו אותי אם אני טועה...
שנתחיל?
1. The Yeah You's - Getting Up With You
טוב, אז השיר הזה דווקא לא הופיע ב-Grooveshark ולכן אני שמה את הקליפ שלו פה. האמת זה קליפ ממש חמוד אז זה דווקא יצא טוב. השיר הזה הוא כולו שיר בוקר - מהפסנתר הפשוט דרך ההרמוניות הקוליות הנהדרות ועד המילים המקסימות שאומרות - איזה כיף לקום איתך בבוקר. שיר שתמיד משאיר לי חיוך מטופש על הפנים וזה כשלעצמו בבוקר - דבר מבורך.
2. Manic Street Preachers - (It's Not War) Just The End Of Love
המניקס ידעו להתבגר בכבוד בעולם הרוק הבריטי, הם התחילו מאוד רועשים ומהפכניים והפכו לקצת יותר רכים מבחינה מוזיקלית אבל נשארו אותם ילדים עם רצון לעשות מהפכה. יש להם מין רעב שגורם להם להמשיך לעשות את המוזיקה שהם רוצים עם מידת הנגישות המדוייקת שלא תבריח את ההמון. בואו נגיד שנראה שהאלבום This Is My Truth, Tell Me Yours עשה להם בארץ עוול מכיוון שאנשים זוכרים בעיקר את השירים ממנו (If You Tolerate this...) ולא את שאר המורשת המוזיקלית הענפה שלהם.
3. Mark Owen - Four Minute Warning
אני זוכרת שההתפרקות של Take That היתה מין סוף של תקופה בתעשיית המוזיקה הבריטית מכיוון שלא היתה להקה גדולה מהם באותו זמן בממלכה, קומפלט עם הבחורות הצורחות והבוכות. היה ברור שחברי הלהקה ימשיכו לאחר הפירוק לפרויקטים משלהם, וזאת כדי להדביק את רובי וויליאמס ההורס שכבר התניע את קריירת הסולו שלו בממלכה. מארק אואן היה בחירה לא טריוויאלית לסוליסט ועוד כזה שיעשה מוזיקה שאני אתחבר אליה, אבל התרשמתי מהרצון של אואן להפריד את עצמו במשהו מספינת האם. אואן הציע פופ אינטיליגנטי ולא קיטשי, לא פחד להתלכלך קצת, גם כשהוא, בשיר הזה, סופר את הדקות לסוף העולם.
4. Clare Maguire - You're Electric
קלייר מגוויר היא ציפור משונה, מין שילוב של פופ נשי גדול מהחיים בסגנון לאונה לואיס עם איכות של אינדי-פופ לא מהונדס. לכאורה שני הקצוות האלו של סקאלת הפופ לא ממש מתיישבים יחד אבל באופן מוזר ונהדר זה קורה פה.
5. Noah and the Whale - Tonight's the Kind of Night
אני חייבת להודות שלא אהבתי במיוחד את הלהקה הזו בהתחלה. השיר Five Year's Time עיצבן אותי מאוד ויותר מזה עיצבנה אותי העובדה שעורכי המוזיקה בגלגל"צ התאהבו בשיר הזה וטחנו אותו למוות. אבל אז שמעתי את השירים ששוחררו מהאלבום השני של הלהקה Last Night On Earth ופיתחתי חיבה אליהם. בגלל שהמוזיקה שלהם מרוממת רוח, אופטימית, גם כשהיא לא אמורה להיות ומשמחת עד מאוד.
6. One Night Only - Say You Don't Want It
אלקטרו-פופ-רוק קליל שנראה לי הופיע פה כבר באחת מרשימות ה-genius שלי. להקת למלמים כאלה, אבל השיר מאוד חמוד. מין להקת בנים עם אדג'.
7. Ben's Brother - Let Me Out
היתה תקופה שהעדכונים המוזיקליים שלי הגיעו בעיקר מהאוספים התקופתיים של JMFH - אין לי מושג מי או מה זה אבל אלו אוספים של אינדי-פופ/רוק שנותנים איזשהו סיכום של השירים הטובים בז'אנר שיצאו באותה תקופה. כשהייתי מקשיבה לאוספים האלו היו מספיקות לי 20 שניות בערך לדעת אם אני אוהבת את השיר שאני שומעת או לא. השירים שאהבתי מצאו את דרכם לאייפוד שלי ושם בדר"כ שכחתי מהם עד שהם היו עולים לי באיזשהו פלייליסט. אז זה המצב עם השיר הזה, Let Me Out. שיר מאוד עדין עם מלודיה זורמת ונגישה שגורמת לי להרגיש מאוד "בבית". הקול הצרוד והגבוה של סולן הלהקה ג'יימי הרטמן מאוד מזכיר את רוד סטיוארט אם הוא היה זמר פולק קלאסי. העיבוד עשיר וחם ומאפשר לי לאבד את עצמי בשיר.
8. The Motors - Airport
אזהרת אולדיז! במשך שנים הייתי בטוחה שהשיר הזה שייך ל-ELO ולא הצלחתי למצוא אותו אבל אז גיליתי שאני נובחת על הלהקה הלא נכונה והשיר שייך ל-Motorts. סיפור קורע לב, אני יודעת. אבל לא ראיתם אותי כשאני בטירוף למצוא שיר ללא הצלחה, זה משגע אותי. לא צריך לציין שאני מאוד אוהבת את השיר הזה.
9. Seth Lakeman - The White Hare
עוד שיר ששכחתי שהיה לי, אבל איזה מזל שקיבלתי תזכורת. יש משהו קסום בקול של סת' לקמן, אני מאוד אוהבת את הסלסולים הקטנים שהוא מכניס בסיומת של משפטים מסויימים, שנותנים את העוצמה שכל ברייק עוצמתי בשיר אחר יכול רק לרצות לתת. יש פה רגש שנשפך במפלים מהמילים הרומנטיות-מלנכוליות של השיר, ואם כל זה לא קנה אתכם עדיין, אולי הבנג'ו שמנגן ברקע ייתן לכם את הסיבה לשבת ולהקשיב.
10. Athlete - Black Swan Song
הפוסט הראשון שאי פעם העליתי בבלוג היה על Athlete, להקה בריטית שאני מאוד מאוד אוהבת. אפשר להגיד שהשיר עליו כתבתי, Wires, הוא מה שנתן לי את ההשראה להתחיל לכתוב את הבלוג הזה, אז אני חושבת שאני חייבת להם לא מעט. השיר Black Swan Song מדבר על סוף שמהווה השלמה גדולה ומציאת מנוח, שירת הברבור יוצא הדופן, זה שלא מתיישב עם הנורמה המקובלת. אין פה פחד או מרמור אלא קבלה ואהבה גדולה, בלי ליפול למחוזות הקלישאתיות והקיטשיות. זה מסוכם בצורה נפלאה בפזמון:
11. Lissie - In Sleep
סינגר-סונגרייטרית ששואבת השראה ומושפעת מאוד מסטיבי ניקס (פליטווד מק). המוזיקה שהיא עושה היא פולק-פופ נשי מאוד ישיר, מז'אנר ה-no bullshit ובגלל זה אני אוהבת אותה.
12. Noel Gallaghers's High Flying Birds - The Death of You and Me
כבר כתבתי כאן על השיר הזה, בפוסט על האחים גלאגר בתקופת פוסט-אואזיס. אם קראתם את הפוסט אז אתם כבר יודעים שאהבתי נתונה לשניהם אבל נואל פשוט ניחן ביכולת מדהימה לכתיבת שירים שיכולים להיות קלאסיקות כבר בעת שחרורם. השיר הזה הוא האהוב עלי מכל השירים שהוא הוציא עד כה מאלבום הבכורה של ההרכב החדש שלו (שמתבסס בעיקר עליו, מין Nine Inch Nails), ומכל הדברים שנואל כתב עד כה, הוא הכי ביטלסי.
13. Human League - Tell Me When
שירים של Human League תמיד עושים לי חשק לרקוד, כמו כל הרכב ניו-ווייב טוב. אני אוהבת שהם לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות כשהם היו מוקפים בעשרות הרכבי ניו-ווייב אחרים שלקחו את עצמם ברצינות תהומית. זה מה שהוסיף את הכיף האמיתי למוזיקה שלהם.
14. Manic Street Preachers - I Think I Found It
עוד שיר מהאלבום האחרון של המניקס, Postcards From A Young Man. הוא מתאפיין בסגנון מניקסי (manics-y) מובהק - רוק מלודי אינטיליגנטי.
15. Take That - Reach Out
אחרי הפירוק של Take That אף אחד מחברי הלהקה לא הצליח להגיע לרמת ההצלחה המטורפת שהיתה ללהקה עצמה (טוב, אולי רק רובי וויליאמס, אבל זה היה ברור לי שזה יקרה). אז ארבעת החברים הנותרים עשו את הצעד ההגיוני היחיד והתאחדו. הם היו יכולים לעשות בוכטות של כסף רק מלהופיע עם החומרים הישנים שלהם אבל זה לא רק שהם התאחדו, אלא הם גם הוציאו אלבומים חדשים שבהם גארי בארלו, המוח היצירתי מאחורי המוזיקה של הלהקה, השכיל להתייחס לעובדה שהם כבר לא ילדים ולכן כבר לא יכולים לעשות את אותה המוזיקה. אז הוא לקח את מה ש-Take That היו ויצר על הבסיס הזה מוזיקה שמאפשרת ללהקה להתבגר בכבוד, ולא להביך את עצמם בנסיונות להחיות את הנעורים האבודים.
16. Monaco - What Do You Want From Me?
אז זה מה שקורה כש-New Order לוקחים פסק זמן מהקלטת חומר חדש - מקבלים צמד One Hit Wonder שמוציא שיר אחד ממש טוב ונעלם כלא היה. ושתבינו, השיר הזה היה כל כך מוצלח בארץ שאני הכרתי אותו מאחד מאוספי היטמן (!!!) שהיו המקור לכל המוזיקה הפופולרית ביותר כל קיץ בארץ.
17. The Boo Radleys - Wake Up Boo!
באופן אירוני, השיר האחרון שרוצים לשמוע בבוקר, לא משנה איזה בוקר. בכל שעה אחרת ביום אפשר עוד להעביר אותו.
18. Embrace - World At Your Feet
אחת מהלהקות שהוקמו בגל הלהקות שרוצות להישמע כמו קולדפליי, כאשר קולדפליי עצמם הוקמו כלהקה שרוצה להישמע כמו רדיוהד. אבל עם כל הלהקות שלא היו שוות את ההתייחסות, Embrace דווקא הצליחו לבדל את עצמם מהעדר וגם מקולדפליי בכך שפיתחו אישיות להקתית משלהם. השיר הזה הוא דוגמא מצויינת לכך, אפילו אם הוא לא מביא אישזהי בשורה גדולה.
19. Elbow - One Day Like This
מה כבר אני יכולה לכתוב על השיר הזה שלא נכתב עדיין? גדול מהחיים, אופורי, ממלא מוטיבציה... נבנה לאט מלמטה בעיבוד תזמורתי עשיר. הקול של הסולן גאי גארווי נוסק גבוה בפזמונים הענקיים של השיר הזה וזה פשוט נהדר לשמוע. לא סתם השיר הזה היה חלק מכל אירוע ספורט אנגלי בשנים האחרונות. והם אפילו הופיעו איתו בטקס הנעילה של האולימפיאדה השנה! זה חייב להגיד משהו.
20. Kosheen - All In My Head
קושין, הרכב אלקטרוני שהיה מוכר ליודעי ח"ן אנגלופילים התפוצץ בתודעה הישראלית עם השיר הזה, כל כך שמח ונגיש שזה היה פשוט פשע אם הוא לא היה מתקבל בצורה הזו ע"י העורכים המוזיקליים. נחמד לשמוע שעדיין מנגנים אותו ברדיו מדי פעם.
21. Guillemots - Annie, Let's Not Wait
אני מאוד אוהבת את הלהקה הזו, כי הם לא מפחדים להתנסות ולחדוף את גבולות ז'אנר האינדי-רוק בו הם פועלים. ביטים אלקטרוניים חמודים, פסנתרים שבורים והרגשה של המון כיף ורצון לחיות את הרגע.
22. Lissie - Record Collector
שיר שמח-עצוב על חיפוש עצמי ורצון ללמוד מטעויות כדי להמשיך הלאה, מאוד פולקי ו-storryteller בהגשה שלו, עד שזה כמעט גוספל-פולק, אם יש דבר כזה.
23. Tasmin Archer - Sleeping Satellite
וואו, עוד blast from the past! השיר הזה היה ענק פה פעם, כנראה בגלל הפזמון הקליט שגרם לכולם לשיר עם הרדיו בלי להבין באמת מה היא אומרת שם.
24. Take That - Could It Be Magic
כשהגעתי לשיר הזה ברשימה חשבתי לעצמי שה-genius השתגע שהוא מביא לי עוד שיר של Take That, אבל אני יכולה להבין מאיפה זה הגיע, הרי כבר עברנו את כל הפאזות של הלהקה בפלייליסט הזה אז למה לא לשמוע שיר מתקופת התהילה שלהם ולהתרפק על העבר? ובאופן קצת אירוני, זה השיר היחיד כמעט של הלהקה בו רובי לוקח את תפקיד הווקאליסט הראשי במקום גארי בארלו.
25. Manic Street Preachers - Some Kind of Nothingness
נראה לי שזה השיר המושלם לסיים איתו את הפלייליסט. המניקס מארחים פה את איאן מק'קלוך הדגול מ-Echo and the Bunnymen לשיר שהוא מין פיוז'ן סגנוני של שתי הלהקות ולדעתי, זה טוב כמו שזה נשמע, במיוחד השיא המוזיקלי בסיום השיר.
אני לא יודעת מה איתכם, אני ממש נהניתי לשמוע את הפלייליסט הזה ב-repeat ולכתוב על כל אחד מהשירים האלו. למרות המנעד הסגנוני הרחב שהיא מייצגת יש איזשהו חוט מקשר בין כל מה ששמעתם פה, ולא, לא רק העובדה שלא שמעתי רבים מהשירים האלו כבר דיי הרבה זמן. משהו שאני חושבת עליו רק עכשיו הוא שכמעט כל האמנים ברשימה הזו הם בריטיים! איפה גמילה מפרויקט בריטניה ואיפה אני? כנראה זה מהדברים האלו שאפילו אם מנסים לברוח מהם הם מושכים אותך חזרה פנימה. והאמת? אין לי שום בעיה עם זה.
הרשימה הזו נוצרה מתוך זה שלא היה לי מה לשמוע באייפוד. טוב, זה לא בדיוק שלא היה לי מה לשמוע אלא שזה מקביל לטרוניה המקובלת בקרב המין הנשי (שגם אני חוטאת בה) "אין לי מה ללבוש" מול ארון מתפקע מבגדים. אז אני עומדת מול אייפוד מתפקע משירים ולא בא לי באמת לשמוע אף אחד מהם באופן מיוחד. אבל אז אני מוצאת את החולצה המהממת הזו (אהמ, השיר הנפלא הזה. תצטרכו לסלוח לי, אני צריכה להשתחרר מההקבלה הקודמת) ששכחתי בכלל שהיתה שם, ופתאום הכל מסתדר במקום.
אז השיר שגיליתי מחדש ועליו מתבסס הפלייליסט הזה הוא Getting Up With You של ה-Yeah You's, כן אני יודעת שהשם מטופש, אבל אין לי מה לעשות בקשר לזה, והוא קובע את הטון לרשימת השמעה מלאה בפופ-רוק נוצץ וממלא. ומה שמצחיק זה שהמון מהשירים שם לא שמעתי באמת באמת מזמן, מהשירים האלו שאני שמה באייפוד ושוכחת שהם שם. מזל שיש לי genius כדי להזכיר לי אותם.
למי שלא עקב או שלא זוכר, רשימת genius מתבססת על פיצ'ר ה-genius שקיים באייפוד ומטרתו לסדר למאזין רשימה של שירים שסגנונה מתבסס על שיר ספציפי שאותו בוחרים בתחילת התהליך. אני מאוד אוהבת את הפיצ'ר הזה, ומדי פעם בפעם אני כותבת פוסט על רשימת genius שהיתה טובה מדי כדי לשמור אותה רק לעצמי. 25 שירים שמתאימים למצברוח הנוכחי שלי.
עוד הערה קטנה: הגעתי למסקנה שהפורמט הנוכחי של הפוסטים האלו מסורבל מדי, קליפים ביוטיוב מאיטים מאוד את זמן הטעינה של העמוד ומעצבנים באופן כללי. אז החלטתי להביט לעבר הקידמה ואני עוברת לערוך את רשימות ההשמעה שלי ב-Grooveshark. מה זה אומר מבחינתכם? שעכשיו יש widget של הפלייליסט בתחילת כל פוסט והם יתנגנו באופן רציף לפי הסדר שבו אני כותבת עליהם (שהוא הסדר שבו הופיעו ברשימה המקורית באייפוד). כמובן שבמסגרת הפורמט החדש של הרשימה יש אפשרות לעבור בין השירים בצורה יותר נוחה ונראה לי שהוא עדיף באופן כללי מבחינת נוחות. תקנו אותי אם אני טועה...
שנתחיל?
1. The Yeah You's - Getting Up With You
טוב, אז השיר הזה דווקא לא הופיע ב-Grooveshark ולכן אני שמה את הקליפ שלו פה. האמת זה קליפ ממש חמוד אז זה דווקא יצא טוב. השיר הזה הוא כולו שיר בוקר - מהפסנתר הפשוט דרך ההרמוניות הקוליות הנהדרות ועד המילים המקסימות שאומרות - איזה כיף לקום איתך בבוקר. שיר שתמיד משאיר לי חיוך מטופש על הפנים וזה כשלעצמו בבוקר - דבר מבורך.
2. Manic Street Preachers - (It's Not War) Just The End Of Love
המניקס ידעו להתבגר בכבוד בעולם הרוק הבריטי, הם התחילו מאוד רועשים ומהפכניים והפכו לקצת יותר רכים מבחינה מוזיקלית אבל נשארו אותם ילדים עם רצון לעשות מהפכה. יש להם מין רעב שגורם להם להמשיך לעשות את המוזיקה שהם רוצים עם מידת הנגישות המדוייקת שלא תבריח את ההמון. בואו נגיד שנראה שהאלבום This Is My Truth, Tell Me Yours עשה להם בארץ עוול מכיוון שאנשים זוכרים בעיקר את השירים ממנו (If You Tolerate this...) ולא את שאר המורשת המוזיקלית הענפה שלהם.
3. Mark Owen - Four Minute Warning
אני זוכרת שההתפרקות של Take That היתה מין סוף של תקופה בתעשיית המוזיקה הבריטית מכיוון שלא היתה להקה גדולה מהם באותו זמן בממלכה, קומפלט עם הבחורות הצורחות והבוכות. היה ברור שחברי הלהקה ימשיכו לאחר הפירוק לפרויקטים משלהם, וזאת כדי להדביק את רובי וויליאמס ההורס שכבר התניע את קריירת הסולו שלו בממלכה. מארק אואן היה בחירה לא טריוויאלית לסוליסט ועוד כזה שיעשה מוזיקה שאני אתחבר אליה, אבל התרשמתי מהרצון של אואן להפריד את עצמו במשהו מספינת האם. אואן הציע פופ אינטיליגנטי ולא קיטשי, לא פחד להתלכלך קצת, גם כשהוא, בשיר הזה, סופר את הדקות לסוף העולם.
4. Clare Maguire - You're Electric
קלייר מגוויר היא ציפור משונה, מין שילוב של פופ נשי גדול מהחיים בסגנון לאונה לואיס עם איכות של אינדי-פופ לא מהונדס. לכאורה שני הקצוות האלו של סקאלת הפופ לא ממש מתיישבים יחד אבל באופן מוזר ונהדר זה קורה פה.
5. Noah and the Whale - Tonight's the Kind of Night
אני חייבת להודות שלא אהבתי במיוחד את הלהקה הזו בהתחלה. השיר Five Year's Time עיצבן אותי מאוד ויותר מזה עיצבנה אותי העובדה שעורכי המוזיקה בגלגל"צ התאהבו בשיר הזה וטחנו אותו למוות. אבל אז שמעתי את השירים ששוחררו מהאלבום השני של הלהקה Last Night On Earth ופיתחתי חיבה אליהם. בגלל שהמוזיקה שלהם מרוממת רוח, אופטימית, גם כשהיא לא אמורה להיות ומשמחת עד מאוד.
6. One Night Only - Say You Don't Want It
אלקטרו-פופ-רוק קליל שנראה לי הופיע פה כבר באחת מרשימות ה-genius שלי. להקת למלמים כאלה, אבל השיר מאוד חמוד. מין להקת בנים עם אדג'.
7. Ben's Brother - Let Me Out
היתה תקופה שהעדכונים המוזיקליים שלי הגיעו בעיקר מהאוספים התקופתיים של JMFH - אין לי מושג מי או מה זה אבל אלו אוספים של אינדי-פופ/רוק שנותנים איזשהו סיכום של השירים הטובים בז'אנר שיצאו באותה תקופה. כשהייתי מקשיבה לאוספים האלו היו מספיקות לי 20 שניות בערך לדעת אם אני אוהבת את השיר שאני שומעת או לא. השירים שאהבתי מצאו את דרכם לאייפוד שלי ושם בדר"כ שכחתי מהם עד שהם היו עולים לי באיזשהו פלייליסט. אז זה המצב עם השיר הזה, Let Me Out. שיר מאוד עדין עם מלודיה זורמת ונגישה שגורמת לי להרגיש מאוד "בבית". הקול הצרוד והגבוה של סולן הלהקה ג'יימי הרטמן מאוד מזכיר את רוד סטיוארט אם הוא היה זמר פולק קלאסי. העיבוד עשיר וחם ומאפשר לי לאבד את עצמי בשיר.
8. The Motors - Airport
אזהרת אולדיז! במשך שנים הייתי בטוחה שהשיר הזה שייך ל-ELO ולא הצלחתי למצוא אותו אבל אז גיליתי שאני נובחת על הלהקה הלא נכונה והשיר שייך ל-Motorts. סיפור קורע לב, אני יודעת. אבל לא ראיתם אותי כשאני בטירוף למצוא שיר ללא הצלחה, זה משגע אותי. לא צריך לציין שאני מאוד אוהבת את השיר הזה.
9. Seth Lakeman - The White Hare
עוד שיר ששכחתי שהיה לי, אבל איזה מזל שקיבלתי תזכורת. יש משהו קסום בקול של סת' לקמן, אני מאוד אוהבת את הסלסולים הקטנים שהוא מכניס בסיומת של משפטים מסויימים, שנותנים את העוצמה שכל ברייק עוצמתי בשיר אחר יכול רק לרצות לתת. יש פה רגש שנשפך במפלים מהמילים הרומנטיות-מלנכוליות של השיר, ואם כל זה לא קנה אתכם עדיין, אולי הבנג'ו שמנגן ברקע ייתן לכם את הסיבה לשבת ולהקשיב.
10. Athlete - Black Swan Song
הפוסט הראשון שאי פעם העליתי בבלוג היה על Athlete, להקה בריטית שאני מאוד מאוד אוהבת. אפשר להגיד שהשיר עליו כתבתי, Wires, הוא מה שנתן לי את ההשראה להתחיל לכתוב את הבלוג הזה, אז אני חושבת שאני חייבת להם לא מעט. השיר Black Swan Song מדבר על סוף שמהווה השלמה גדולה ומציאת מנוח, שירת הברבור יוצא הדופן, זה שלא מתיישב עם הנורמה המקובלת. אין פה פחד או מרמור אלא קבלה ואהבה גדולה, בלי ליפול למחוזות הקלישאתיות והקיטשיות. זה מסוכם בצורה נפלאה בפזמון:
I've been racing the clock, and I've run out of steam,
I am ready for my final symphony,
Oh, my body is weak, but my soul is still strong,
I am ready to reat in your arms
11. Lissie - In Sleep
סינגר-סונגרייטרית ששואבת השראה ומושפעת מאוד מסטיבי ניקס (פליטווד מק). המוזיקה שהיא עושה היא פולק-פופ נשי מאוד ישיר, מז'אנר ה-no bullshit ובגלל זה אני אוהבת אותה.
12. Noel Gallaghers's High Flying Birds - The Death of You and Me
כבר כתבתי כאן על השיר הזה, בפוסט על האחים גלאגר בתקופת פוסט-אואזיס. אם קראתם את הפוסט אז אתם כבר יודעים שאהבתי נתונה לשניהם אבל נואל פשוט ניחן ביכולת מדהימה לכתיבת שירים שיכולים להיות קלאסיקות כבר בעת שחרורם. השיר הזה הוא האהוב עלי מכל השירים שהוא הוציא עד כה מאלבום הבכורה של ההרכב החדש שלו (שמתבסס בעיקר עליו, מין Nine Inch Nails), ומכל הדברים שנואל כתב עד כה, הוא הכי ביטלסי.
13. Human League - Tell Me When
שירים של Human League תמיד עושים לי חשק לרקוד, כמו כל הרכב ניו-ווייב טוב. אני אוהבת שהם לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות כשהם היו מוקפים בעשרות הרכבי ניו-ווייב אחרים שלקחו את עצמם ברצינות תהומית. זה מה שהוסיף את הכיף האמיתי למוזיקה שלהם.
14. Manic Street Preachers - I Think I Found It
עוד שיר מהאלבום האחרון של המניקס, Postcards From A Young Man. הוא מתאפיין בסגנון מניקסי (manics-y) מובהק - רוק מלודי אינטיליגנטי.
15. Take That - Reach Out
אחרי הפירוק של Take That אף אחד מחברי הלהקה לא הצליח להגיע לרמת ההצלחה המטורפת שהיתה ללהקה עצמה (טוב, אולי רק רובי וויליאמס, אבל זה היה ברור לי שזה יקרה). אז ארבעת החברים הנותרים עשו את הצעד ההגיוני היחיד והתאחדו. הם היו יכולים לעשות בוכטות של כסף רק מלהופיע עם החומרים הישנים שלהם אבל זה לא רק שהם התאחדו, אלא הם גם הוציאו אלבומים חדשים שבהם גארי בארלו, המוח היצירתי מאחורי המוזיקה של הלהקה, השכיל להתייחס לעובדה שהם כבר לא ילדים ולכן כבר לא יכולים לעשות את אותה המוזיקה. אז הוא לקח את מה ש-Take That היו ויצר על הבסיס הזה מוזיקה שמאפשרת ללהקה להתבגר בכבוד, ולא להביך את עצמם בנסיונות להחיות את הנעורים האבודים.
16. Monaco - What Do You Want From Me?
אז זה מה שקורה כש-New Order לוקחים פסק זמן מהקלטת חומר חדש - מקבלים צמד One Hit Wonder שמוציא שיר אחד ממש טוב ונעלם כלא היה. ושתבינו, השיר הזה היה כל כך מוצלח בארץ שאני הכרתי אותו מאחד מאוספי היטמן (!!!) שהיו המקור לכל המוזיקה הפופולרית ביותר כל קיץ בארץ.
17. The Boo Radleys - Wake Up Boo!
באופן אירוני, השיר האחרון שרוצים לשמוע בבוקר, לא משנה איזה בוקר. בכל שעה אחרת ביום אפשר עוד להעביר אותו.
18. Embrace - World At Your Feet
אחת מהלהקות שהוקמו בגל הלהקות שרוצות להישמע כמו קולדפליי, כאשר קולדפליי עצמם הוקמו כלהקה שרוצה להישמע כמו רדיוהד. אבל עם כל הלהקות שלא היו שוות את ההתייחסות, Embrace דווקא הצליחו לבדל את עצמם מהעדר וגם מקולדפליי בכך שפיתחו אישיות להקתית משלהם. השיר הזה הוא דוגמא מצויינת לכך, אפילו אם הוא לא מביא אישזהי בשורה גדולה.
19. Elbow - One Day Like This
מה כבר אני יכולה לכתוב על השיר הזה שלא נכתב עדיין? גדול מהחיים, אופורי, ממלא מוטיבציה... נבנה לאט מלמטה בעיבוד תזמורתי עשיר. הקול של הסולן גאי גארווי נוסק גבוה בפזמונים הענקיים של השיר הזה וזה פשוט נהדר לשמוע. לא סתם השיר הזה היה חלק מכל אירוע ספורט אנגלי בשנים האחרונות. והם אפילו הופיעו איתו בטקס הנעילה של האולימפיאדה השנה! זה חייב להגיד משהו.
20. Kosheen - All In My Head
קושין, הרכב אלקטרוני שהיה מוכר ליודעי ח"ן אנגלופילים התפוצץ בתודעה הישראלית עם השיר הזה, כל כך שמח ונגיש שזה היה פשוט פשע אם הוא לא היה מתקבל בצורה הזו ע"י העורכים המוזיקליים. נחמד לשמוע שעדיין מנגנים אותו ברדיו מדי פעם.
21. Guillemots - Annie, Let's Not Wait
אני מאוד אוהבת את הלהקה הזו, כי הם לא מפחדים להתנסות ולחדוף את גבולות ז'אנר האינדי-רוק בו הם פועלים. ביטים אלקטרוניים חמודים, פסנתרים שבורים והרגשה של המון כיף ורצון לחיות את הרגע.
22. Lissie - Record Collector
שיר שמח-עצוב על חיפוש עצמי ורצון ללמוד מטעויות כדי להמשיך הלאה, מאוד פולקי ו-storryteller בהגשה שלו, עד שזה כמעט גוספל-פולק, אם יש דבר כזה.
23. Tasmin Archer - Sleeping Satellite
וואו, עוד blast from the past! השיר הזה היה ענק פה פעם, כנראה בגלל הפזמון הקליט שגרם לכולם לשיר עם הרדיו בלי להבין באמת מה היא אומרת שם.
24. Take That - Could It Be Magic
כשהגעתי לשיר הזה ברשימה חשבתי לעצמי שה-genius השתגע שהוא מביא לי עוד שיר של Take That, אבל אני יכולה להבין מאיפה זה הגיע, הרי כבר עברנו את כל הפאזות של הלהקה בפלייליסט הזה אז למה לא לשמוע שיר מתקופת התהילה שלהם ולהתרפק על העבר? ובאופן קצת אירוני, זה השיר היחיד כמעט של הלהקה בו רובי לוקח את תפקיד הווקאליסט הראשי במקום גארי בארלו.
25. Manic Street Preachers - Some Kind of Nothingness
נראה לי שזה השיר המושלם לסיים איתו את הפלייליסט. המניקס מארחים פה את איאן מק'קלוך הדגול מ-Echo and the Bunnymen לשיר שהוא מין פיוז'ן סגנוני של שתי הלהקות ולדעתי, זה טוב כמו שזה נשמע, במיוחד השיא המוזיקלי בסיום השיר.
אני לא יודעת מה איתכם, אני ממש נהניתי לשמוע את הפלייליסט הזה ב-repeat ולכתוב על כל אחד מהשירים האלו. למרות המנעד הסגנוני הרחב שהיא מייצגת יש איזשהו חוט מקשר בין כל מה ששמעתם פה, ולא, לא רק העובדה שלא שמעתי רבים מהשירים האלו כבר דיי הרבה זמן. משהו שאני חושבת עליו רק עכשיו הוא שכמעט כל האמנים ברשימה הזו הם בריטיים! איפה גמילה מפרויקט בריטניה ואיפה אני? כנראה זה מהדברים האלו שאפילו אם מנסים לברוח מהם הם מושכים אותך חזרה פנימה. והאמת? אין לי שום בעיה עם זה.
